בימי החנוכה אנחנו חוגגים את ניצחון המכבים על היוונים. אך מהו אותו ניצחון? האם איננו חיים היום לגמרי באופי התרבות המערבית, תולדת יוון? האם המדע, הספורט, התרבות, אינן תוצרת התרבות היוונית? אם כן, מי ניצח במלחמה?
לאחר המבול התמיין העולם לשלשה שורשים תרבותיים: שם, חם ויפת. חם – מבטא את החושניות בעולם, את ההנאות מהרובד היותר בסיסי. יפת – את היופי, את הדמיון ואת הנפש. תרבות הגוף, תיאטרון, שירה, פילוסופיה. עיקר תפקידו של האדם בעולם הזה הוא 'עבודת השם', במובן של לקרא שם לכל דבר.
"ראשית חכמת האדם הייתה, - ולאמתו של דבר עודנה גם היום, - לקרא שם לדברים; הווה אומר: האדם מבטא את מושג הדברים וכך קובע להם את 'מקומם הרוחני'. קריאת השם היא קביעת 'מְקום – שָם'. אמור מעתה: השם מורה על פעולה רוחנית של הכרה; הקורא שם, קובע מושג רוחני" (רש"ר הירש בראשית ו,י). שם, הוא הבן היותר אחראי במשפחה ואנחנו צאצאיו.
תרבות יוון שהשתלטה על אזורנו באותם ימים, כבשה את לבה של השכבה המשכילה, זו שהייתה מסוגלת להפנות מזמנה לחיי תרבות, ספורט, מדע ויופי. לא אכחיש שתרבות זו מאירה את העולם באופן המאפשר ניצול מיטבי של הכוחות הטמונים בעולם הזה, שכן ההבדל בין האדם התרבותי לבין רעהו שכל מה שבעולמנו הוא הישרדות, הוא כהבדל האדם מעולם החי.
תרבות זו שמה את האדם במרכז, כל הטבע ואוצרותיו משועבדים לאדם, לחיי הנפש שלו, להנאותיו, לבריאותו, להשכלתו ולשימושו בהם. עד כאן, נהדר (כמעט). שכחנו לרגע מהיכן באנו ולאן אנו הולכים. כבני אברהם, איננו שמים את האדם במרכז אלא את האל, אף שהננו יכולים להסכים לתיאוריית המפץ הגדול והתפתחות המינים בעולם, אנחנו מאמינים באמונה שלימה שהכל מכוון מאת הבורא יתברך, הבריאה, התפתחותה וצעידתה אל ימי שלימותה.
אנחנו יודעים להנות גם בחושינו מהעולם הזה, לא דחינו אותו בידי צאצאי חם בלבד. אנחנו אף מצווים להנות בחושינו מהעולם הזה בעשיית מצוותינו, בשבת, בחג וכדומה. אנחנו ממש רואים חשיבות בשמירת בריאות הגוף, בצורך להשכיל ולהכיר את תחומי המדע והידע כולם. מקבלים באהבה את השירה, ואף כך מכנה התורה את עצמה. אלא שמעל לכל ולשם הכל אנחנו עובדי ה'. משמעות הדבר היא שנשתמש בכל כוחות החוש, בכל המדע, הטכנולוגיה, השירה והתרבות לעבודת ה' בשמחה.
חז"ל המשילו את תרבות יוון לחושך – האם התרבות המערבית היא חושך?
מקור הדברים הוא במדרש בראשית רבה (ד, ד): "ר"ש בן לקיש:... 'והארץ היתה תהו' - זה גלות בבל ... 'וחושך' - זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק בא-להי ישראל, ... 'ורוח א-להים מרחפת' זה רוחו של מלך המשיח".
היינו, שלימות הבריאה (ימות המשיח) תבוא לאחר שעברנו בהצלחה את גלות בבל (בני חם) ואת גלות יון (בני יפת) ומיינו והפרדנו את כל הטוב שבהם, אותו למדנו ואימצנו.
יוון היא חושך, במובן זה שהחשיכה את המבט היהודי מלראות את מקורנו ועתידנו, בכך שגזרותיה כוונו להרגילנו חלילה ש'אין לכם חלק בא-להי ישראל', שהוא המאיר את דרכינו – "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי".
ניצחוננו על תרבות יוון מתבטא, אם כן, באימוץ חלקיה הטובים של התרבות היוונית, ושימוש בהם לעבודת ה'. כמה מתאים, אם כן, שנציין את הניצחון על תרבות זו בהארת נרות מביתנו אל הדרך שמחוץ לבית.