"שמי "חאסן" אמר חאסן לפקידת המלון "יש לכם אורח בשם ולדימר סטאפן? הוא חבר שלי. מזמן לא ראיתי אותו."
“כן כן." אמרה הפקידה "ולדימיר סטאפאן, הוא אורח חשוב של משרד ההגנה, מחמוד מטפל בו. מחמוד הוא שליח מיוחד של שר ההגנה סגן הנשיא. אקרא לו מיד!!"
"לא אין צורך. אגיע אליו בעצמי" אמר האיש שהציג את עצמו בשם חאסן. והלך לכיון המעלית.. הוא עלה לקומה הרביעית שם התגורר "ולדימיר סטאפן" המדען הרוסי והחליט לבקר אותו ללא הזמנה. הוא החליט להכנס דרך החלון בשעת לילה מאורחת.
"אולי המדען הרוסי הזה הוא יהודי. יש הרבה מדענים מרוסיה שהם יהודים. זה מסוכן!! אם משרד ההגנה לא יודע מכך, הם עלולים למסור בידיו חומר חסוי. הוא ימסור את החומר ליהודים. כל היהודים בעולם הם מאפיה אחת".
אורי ישן בחדרו כאשר חאסן נכנס בחשאי. דרך החלון של השירותים.
שקית ניילון מרשרשת שהניח אורי ליד החלון גילתה לאורי כי אורח בלתי מוזמן נכנס כעת לחדרו. אורי מיהר וכיסה את ראשו בסדין כדי שיוכל לעקוב אחרי האורח הבילתי קרוא. כך הוא יראה כישן.
חאסן הסתכל על המיטה של אורי המכוסה בסדין. הוציא מכיסו מטלית הטבולה בכלופרום שהוא חומר הרדמה, והניח אותו ליד ראשו של אורי.
אורי עצר את נשימתו כדי לא לנשום את אדי החומר המרדים, וחיכה עד שחאסן יסלק את המטלית הטבולה בכלופרום מהמיטה.. דקה ארוכה עברה עד שחאסן היה בטוח כי המדען הרוסי ישן כעת לשעה ארוכה, והוא יכול להסתובב בחדר כרצונו.
שלוש דקות עצר אורי את נשימתו. הוא חיכה שכל הכולפרום יתפזר. רק אז הוא המשיך לנשום בקצב אחיד. עכשיו הוא יכול לעקוב אחרי האורח הלא מוכר.
"מי זה? " חשב אורי במהירות. "אולי גנב?"
"לא. הוא לא נוגע בארנק!"
"אולי זה שליח של מחמוד?"
מה יש לו לחפש כאן?
חאסן הדליק פנס קטן וחיטט במסמכיו של אורי. רוב המסמכים היו כתובים ברוסית והוא לא הבין בהם דבר. מספר דפים עניינו אותו במיוחד. זה היה הסיכום שאורי הכין עבור הרמטכ"ל אחיו של חאפז אסד. המסמך הזה היה כתוב באנגלית. חאסן קרא אותו במהירות. הוא הבין שזה מסמך חשוב במיוחד. הוא הוציא מצלמה זעירה מכיסו וצילם את הסיכום.
בקפיצה זריזה יצא חאסןמהחלון שבו הוא נכנס.
אורי חישב במהירות. זה לא יכול להיות שליח של מחמוד. הוא לא צריך לגנוב את המסמך שמחר הוא אמור לקבל ממני.
אורי ידע שיש בסוריה הרבה מלחמות בין הפלגים השולטים. בין הסונים לעלווים, אולי זה אחד המתנגדים של שר ההגנה.
"צריך הרבה זהירות ו"סייעתא דשמיא".
-------
מנהל המלון שקיבל תשלום מיוחד ממחמוד, הודיע לו מיד על ביקורו התמוה של חאסן מהשירותים החשאיים.
מחמוד הגיע במהירות שיא למלון ושמע פרטים על השיחה התמוהה.
למה השירותים החשאיים עוקבים אחרי "ולדימר סטאפן"?
חאסן בחדרו של ולדימר!
"מי הוא ולדימר זה?" שאל מחמוד. "למה השירות החשאי עוקב אחריו? למה הוא התחמק היום מהמעקב שלי?"
"אולי הוא מרגל ישראלי?"
"אני אבדוק אותו!!" החליט מחמוד.
רעיון צץ בראשו של מחמוד לבדוק האם האיש שמציג את עצמו כ"ולדימר המדען" הוא באמת ולדימר?
הוא החליט לשלוח את העובדת הרוסיה של המלון להתקשר לחדרו של אורי מהמטבח. "אם הוא לא ולדימיר" חשב מחמוד "הוא לא מכיר אשתו האמיתית של ולדימיר, והוא ידבר איתה כמו עם אשתו". ואז אני אתפוס אותו.
-----
דפיקות נשמעו בחדרו של אורי בשעה מאוחרת בלילה.
אורי פתח את הדלת ושיפשף את עיניו.
"מה מביא אותך אלי באמצע הלילה?" שאל אורי את מחמוד.
"יש לך טלפון מאשתך ברוסיה. היא התקשרה למשרד ההגנה וביקשה את מספר הטלפון שלך במלון, היא רצתה אותך דחוף".
"באתי לכאן לבקש מהמנהל שיעביר את השיחה אליך"
אורי העריך במהירות הבזק את מצבו הביש.
"אם האשה המתקשרת זאת באמת אשתו של המדען החטוף, היא תזהה מיד שאני לא בעלה ואז אני בצרות".
אם זה תרגיל של מחמוד, וזו סתם איזה פקידה מהמלון שמדברת רוסית ואני אדבר אתה כמו עם אשתי, אני בצרות יותר גדולות"
אבל שום דבר ממחשבות אלו לא דלף החוצה. אורי חייך חיוך רחב ואמר:
"או, סוניה התקשרה? יופי". קולו לא גילה כלל את מחשבותיו.
"מצוין. מתי אני יכול לקבל את השיחה?"
"עכשיו" אמר מחמוד ובדק כל שריר בפניו של אורי.
תוך כדי דבריו צילצל הטלפון בחדרו של אורי. אורי שקל והחליט, אני אעשה כאליו אני לא מכיר כלל את המטלפנת. אפילו אם זו סוניה אשתו האמיתית של ולדימר סטאפן, מחמוד לא יכול לדעת מזה.
אורי הרים את השפופרת "הלו"
"הלו, ולדימר, כאן סוניה"
"הלו סוניה"
"כן"
אורי כיסה את הפומית בידו כשהוא כולו נדהם ומפוחד.
"זאת אחת שקוראים לה 'סוניה', אבל זו לא אשתי".
"הלו סוניה"
"כן, ולדימר, מה שלומך"
אורי טרק את הטלפון בפחד.
"מישהו מנסה לרמות אותי".
"אולי אלו הישראלים?" אמר אורי כשקולו רועד.
"הישראלים יודעים על ביקורי כאן בסוריה?"
"אני חוזר מחר למוסקבה!" דפק אורי על השולחן.
"אינני רוצה למות מכדורי הישראלים. הם ירוצו אחרי עד סוף העולם. הם חיסלו כך עשרות אנשים בכל העולם. אפילו את איכמן הם תפסו בארגנטינה. אני לא רוצה צרות עם הישראלים. הבטחתם לי שהישראלים לא יודעים כלום". אמר אורי כשהוא כועס.
"ולדימר, זו כנראה סתם טעות. הישראלים לא יודעים כלום. אין לך מה לדאוג. לילה טוב" . ניסה מחמוד להרגיע. הוא ראה שחששו היה לחינם. הוא פחד שולדימר יברח מרוסיה בגללו. הרמטכ"ל עלול יכעס עליו. זה מסוכן.
הצגה זו של אורי הסירה כל ספק מליבו של מחמוד. אורי עבר את המבחן שהכין לו מחמוד. תגובתו של אורי הסירה כל ספק מליבו של מחמוד. הוא כעת ידע בודאות שהאיש שעומד לפניו הוא באמת 'ולדימר' המדען האמיתי.
--------
הפגישה של אורי עם הרמטכ"ל אחיו של חאפז אסד עמדה להתחיל כל רגע. אם אורי היה מוטרד מהביקורים הליליים שהיו לו. זה לא ניכר עליו כלל. הוא קרא שוב את הסיכומים שכתב לקראת הפגישה. והוסיף הערות בכתב יד.
אורי ידע כי הרמטכ"ל נתמנה בזכות אכזריותו ובזכות היותו אחיו של הנשיא. הנשיא לא בטח באף אחד חוץ מאחיו. הוא פחד מהפיכה צבאית ולכן שם את אחיו בראש הצבא. הרמטכ"ל הזה היה אחראי לטבח של מאות ואלפים ממתנגדי הנשיא.
"אולי זה חסד של ה' עמנו, שאדם כזה מושחת עומד בראש הצבא של הגדולה באויבינו".
הדלתות של לשכת הרמטכ"ל נפתחו. אורי נכנס עם מחמוד ללשכת הרמטכ"ל, שם ישבו מספר יועצים שבאו לשמוע את חוות דעתו של 'ולדימר' שנחשב מומחה לטילים בליסטים. אורי התבונן בחטף בפני הנוכחים וכמעט עצר את נשימתו כשראה את האורח שביקר אצלו בלילה בחשאי במלון יושב בפינת החדר ומעיין באיזה מסמך.
אורי הבין כי הדו"ח שהוא הכין לרמטכ"ל וצולם על ידי האורח הלילי כבר נמצא בידיו של הרמטכ"ל.
"שמענו שהיית בביקור בקו הגבול עם האויב הציוני. מהם המלצותיך לגבי מיקום הטילים?".
אורי עמד והחל להרצות באנגלית את מה שכתב בדו"ח..
הנוכחים החליפו בניהם הערות בערבית. אבל אורי שהבין היטב ערבית עשה את עצמו כלא מבין ערבית.
"למה אין הבדל בין הירי בטילים בקיץ ירי בחורף?" שאל הרמטכ"ל.
"האמת היא שיש הבדל גדול, אדוני הרמטכ"ל. לא רציתי לפרט בפני כל הקצינים היושבים כאן. אך בדו"ח שאניח תיכף בפניך תמצא התיחסות לבעיה".
"יש עוד בעיה שלא התיחסתי אליה בדו"ח" הוסיף אורי "במקרה ותרצו להנחית מכת מוות על האויב הציוני. ותרצו לשלוח מספר טילים ביחד, עלולים הטילים לשבש אחד את פעולתו של השני. צריך להציב את כל הטילים שברשותכם במערך מיוחד כדי שלא יפגעו אחד בשני."
"איננו יכולים לחשוף את כל מערך הטילים שלנו" הזדעק איש הבטחון.
"אין צורך" ענה ולדימר המדען המזויף.
"רק אל תשלח את כל הטילים ביחד לכיוון ישראל".
"רק תזכור שיש בזה סיכון מסוים כי ברגע שאתה שולח טיל אחד לכיוונה של ישראל, הם עלולים לשלוח עשרות טילים ולשתק את כל שאר הטילים שלך".
"מוכרחים להבטיח שכל הטילים יוכלו להיות משוגרים בבת אחת" קבע הרמטכ"ל.
"האם אתה מסוגל להכין מערך שכזה?" הוא שאל.
"צריך לראות איפה נמצאים הטילים האחרים" אמר אורי.
"אי אפשר להראות לך את מפת הטילים. זה סוד שמור ביותר" אמר האחראי על הבטחון.
"אם כן לא אוכל לעזור לכם" אמר ולדימר.
"אבל מוכרחים להבטיח שכל הטילים יוכלו להיות משוגרים בבת אחת" חזר הרמטכ"ל.
הרמטכ"ל התייעץ התיעצות קצרה בלחש עם חבר יועציו והאחראי על הבטחון. "יש פתרון" חייך הרמטכ"ל האכזר חיוך רחב.
"תוכל לראות את מפות הטילים, אבל תעבוד כאן בלשכת המטכ"ל".
"קח אותו לחדר העבודה. שם תתן לו לעבוד על המפות שהוא צריך". הורה הרמטכ"ל למחמוד.
-------
אורי יצא עם מחמוד לחדר המפות שהיה שמור כמו כספת. שומר מיוחד בדק שאין הם נושאים על עצמם שום מכונת צילום או כלי כתיבה.
שלוש דקות אחר כך נפרסה מפת הצבת הטילים בפני אורי. ואורי צילם אותה בראשו. הוא התבונן בה היטב וחרט כל פרט ופרט במוחו. השעות הרבות שהוא עסק בישיבה בלימוד גמרא עזרו לו כעת לזכור את המפה של הטילים ההרסניים האלו. כל פרט שהוא יזכור כעת מהמפה יכול להציל חיים של מאות אנשים.
מחמוד והשומר התבוננו באורי והיו בטוחים שהוא מחשב את מסלולם של הטילים המתנגשים. אילו היו יודעים באמת מה מתחולל בראשו הם היו קורעים אותו לגזרים.
"הערב יורד. נלך כעת למלון" הציע אורי למחמוד. "נחזור לכאן מחר. ונמשיך את העבודה. הרמטכ"ל רוצה את הנתונים בהקדם"
--------
"מישהו היה בחדר" הרגיש אורי בחושיו החדים בעת שנכנס לחדרו במלון. ריח לא מוכר ריחף בחלל האויר. "הם לא מצאו שום דבר מחשיד. פשוט אין. אבל משהו פה לא ברור".
מבט קל בזוית העין גילה לו שיש מצלמה זעירה נסתרת ליד הוילון. אורי הבין כי הוא במעקב. משהו לא הסתדר לו. מצד אחד הסורים מרשים לו להיכנס לקודש הקודשים שלהם, לחדר המפות הסודי ביותר.. מצד שני הם חושדים בו ומציבים לו מצלמה בחדר.
אורי ניסה להבין את המהלכים של המטכ"ל הסורי ובבת אחת חדרה ההכרה לראשו. הוא הבין את החיוך הרחב של הרמטכ"ל הסורי.
"הם מתכננים להרוג אותי אחרי העבודה. הם באמת מאמינים שאני הוא ולדימר המדען רוסי. רק שהם החליטו לחסל אותי אחרי העבודה. הם לא רוצים שאצא מגבולות סוריה אחרי שראיתי את מפת הטילים הסודית. הם לא רוצים שהסוד החשוב הזה יצא מגבולות המדינה. הם יסדרו לי תאונת דרכים אחרי שאתן להם את העצות על הטילים"
אורי נכנס למטה לחשב את דרכו.
"יש רק דרך אחת. צריך לברוח כעת"
אורי החליט לברוח ולהסתתר בבית של מטלוב כהן. מטלוב היה יהודי סורי עשיר שהסורים עינו ואסרו את הוריו בכלא תדמור הידוע לשימצה.. הם גזלו את כל רכושו והותירו אותו עני מרוד. ילדיו של מטלוב ברחו לארץ ישראל. מטלוב עצמו לא היה יכול ללכת ימים ארוכים בהרים. הוא נשאר בדמשק. בביתו של מטלוב כהן מצא אורי מקלט כמה פעמים. הוא שמח לעזור לשב"כ הישראלי. ואורי ידע כי אפשר לבטוח בו ללא פיקפוק.
"הבה נתחכמה לו" החליט אורי. הוא נכנס למקלחת. בדיקה קצרה הראתה כי אין במקלחת שום מצלמה נסתרת. הוא פתח את זרם המים ויצא מהחלון שבלילה נכנס בו האורח הלא רצוי.
דרך מפותלת עבר אורי ברחובות דמשק. רק אחרי שהיה בטוח כי אף אחד לא עוקב אחריו נכנס אורי לביתו של מטלוב.
"ברוך הבא" אמר מטלוב "תזדרז, עוד חצי שעה שבת, מיד אנחנו מדליקים נרות חנוכה. ואחר כך נרות שבת. תן לי פרוטה אחת ותהיה איתי שותף במצווה של נרות שבת ונרות חנוכה".
"אני חייב להתקשר" בקש אורי.
אורי התקשר ל'פרופסר סאשא' הלא הוא אל"מ צחי ומסר לו פרטים מדויקים על מיקום הטילים.
"יש צורך דחוף להשמיד את כל הטילים תוך עשר שעות. ברגע שיתברר לסורים שאינני המדען 'ולדימר', הם יזיזו את כל הטילים ממקומם".
"צריך לשבש את הקשר האלחוטי, שלא יצליחו להזהיר את בסיסי הטילים".
"בואו לחלץ אותי מחר בערב בנ.צ. 307-996".
לפרק א
לפרק ב
לפרק ג