המרגל מדמשק מדליק נרות חנוכה - פרק ב

אל"מ צחי היה זה שחיכה לאורי במלון "בופו" בפריז. אורי לא הופתע. המוסד לא לקח סיכונים. כמה שפחות ידעו - יהיה פחות סיכון. זה מבצע חשוב מאוד. אסור לו להכשל.
"אלו הבגדים האמיתים של ולדימיר. אלו המסמכים האמיתים שלו. זה לא מזויף. תלמד את כל המסמכים בעל פה. כאן כתובים כל תולדות החיים של ולדימיר - מדען הטילים. מרגע זה תהיה "ולדימיר".
“יהיה עליך להפגש בסוריה עם שלשה אנשים שר ההגנה שהוא גם סגן הנשיא, שר המדע, והרמטכ"ל אחיו של חאפז אסד".
אורי לבש את בגדיו של ולדימיר, קרא את כל המסמכים של מדען הטילים עיין בתאריכי הפגישות, ברשימות, בשאלות, בתשובות ועוד ועוד. הרבה הרבה דפים שכל פרט בהם יכול להיות שאלה של חיים.
"אורי" קרא אל"מ צחי אחרי כשעה.
אף אחד לא ענה.
"אורי"
"אורי"
"סליחה" תיקן את עצמו אל"מ צחי "ולדימיר"
"יס סר" ענה ולדימיר, הלא הוא אורי, באנגלית. Wath do you wonte?
it' is god זה בסדר" ענה אל"מ צחי באנגלית. "נכנסת לתפקיד".
במשך הערב יותר לא ענה אורי לשום שאלה בעברית. הוא לא צחק לשום בדיחה שסופרה בעברית. הוא לא ענה לשם "אורי" הוא עכשיו "ולדימיר". "ולדימיר" "ולדימיר" "ולדימיר" "ולדימיר" שינן אורי הלא הוא "ולדימיר" לעצמו.
הוא זכר איך הוא בעצמו תפס פעם מרגל רוסי שהתחזה לישראלי מבטן ומלידה. המרגל הרוסי עבד בכור הגרעיני בדימונה והיה קשה לגלות אותו. אורי וחבריו במוסד פשוט עמדו ליד החשוד וסיפרו בדיחה ברוסית. המרגל הרוסי לא שלט בעצמו וחייך, אחרי זה כבר היה קל לשבור אותו בחקירה. זה היה סופו של אותו מרגל רוסי.
אורי נזהר. אסור לשקוע בשאננות אפילו לא רגע אחד. תמיד להיות דרוך ולהראות רגוע. כל פקיד מכס יכול לזהות אדם עצבני. בודאי אנשי הריגול הנגדי. אסור לזלזל באויב "בז לדבר - יחבל לו" אורי נדרך כולו. הוא שינן לעצמו את כל מה שלמד בבית ספר למרגלים. אורי התחיל לחשוב באנגלית. את כל כוחו הוא הפעיל עכשיו לשליטה עצמית. הוא רצה לחזור הביתה לנר השמיני. יעל והילדים מחכים לו.
------

המטוס עמד לנחות בשדה התעופה של דמשק. והחשש החל מתגנב אל הלב. "צריך להיות חזק" אסור לתת לפחד להשתלט!" הפנים עלולות להסגיר אותי".
אורי הקפיד לא להסגיר את עצמו. הוא זכר היטב איך פעם כמעט נתפס בלבנון בשעה שישב עם חבורה של מחבלים בבית קפה בבירות. הם עישנו נרגילה כשרדיו ירדן בישר על התקפת קטיושות שפגעה בקרית שמונה. הקריין בישר כי נהרגו אזרחים ישראלים רבים וכל היושבים בבית הקפה קפצו מרוב שמחה. אורי חשב על אשתו וילדיו שנמצאים בקרית שמונה, ועננה של עצב נראתה לזיק של שניה על פניו של אורי. במהירות בדק אורי לראות מי הסתכל עליו. הוא קלט את מראה פניו של אחמד, אחמד כנראה התבונן באורי בשעה ששודרה הידיעה, ותמהון קל התפשט על פניו. אולי יתעורר ספק בלב אחמד שמא אורי אינו מחבל. אורי לא חיכה למסקנות. הוא תפס מיד בבטנו כאילו היא כואבת, רץ לשירותים ונעלם מביירות. פעם אחת הספיקה לאורי, כאן אין לו לאן לברוח. פניו לא יסגירו אותו.
אורי היה מצויד בדרכון של ולדימיר ולא חשש מביקורת הדרכונים. הוא חשש מפגישה עם מחבלים מבקעת הלבנון. יש שם כמה אנשים שהכירו אותו, הוא לא רצה לפגוש אותם.
הוא זכר כיצד פעם נתפס מרגל אמריקאי בקריה בתל אביב. המרגל שבא ממדינה ידידותית היה מדען שעבד עם יונתן פולארד במעבדות הסודיות בארצות הברית ותפקידו כמרגל היה לראות מה בדיוק העביר יונתן פולארד לישראל. לשם כך הוא הוחדר ליחידת המחשב בקריה בתל אביב מרכז העצבים של הצבא הישראלי.
המרגל הזה שהיה מוכר בארצות הברית הושתל בישראל. הוא עבר ניתוח קוסמטי, צבעו את שערו, קיצרו את אפו, ושינו לגמרי את מראה פניו כדי שגם אמא שלו לא תוכל להכיר אותו. אבל אורי וחבריו במוסד גילו אותו לפי ....מספר הסתימות שהיו לו בפה. הם צילמו אותו במצלמה נסתרת בעת שדיבר בקריה בתל אביב. והשוו את התמונות עם תמונה אחרת של המדען שעבד עם פולאד ונעלם. וגילו לפי צורת השיניים והסתימות שזה אותו אדם.
הם לא עצרו אותו. הם נתנו לו להמשיך לעבוד ופיטרו אותו יותר מאוחר בגלל סיבות כלכליות וצימצומים בכח אדם. בנתיים כל הזמן שהוא עבד דאגו אורי וחבריו להניח בסביבתו של המרגל האמריקאי מסמכים מזויפים על מנת לשבש את ידיעותיו ולמסור לו חומר שהם רצו שיחשוב.
אורי לא רצה להתפס.
הוא החליט לנהוג בזהירות גדולה.
------

המפגש עם מחמוד שליח משרד ההגנה הסורי בשדה התעופה בדמשק היה קל. אורי קיבל ממנו את מפתחות החדר במלון "עליה" בדמשק. שם במלון הפשוט שהיה בפרוור של דמשק היה אמור המדען לשהות שבוע ימים. משם הוא ייצא לפגישות שקבע לו משרד ההגנה הסורי.
"אני מבין שזה ביקור חשאי" אמר ולדימיר הלא הוא אורי למחמוד במלון באנגלית. "בחרתם מלון פשוט כדי שלא יראו אותי אנשים רבים".
"כן. אתה יודע שסוכנים רבים של המוסד מסתובבים בדמשק. איננו רוצים שהם יראו אותך וידעו שאנו מפתחים טילים טקטים. הם אולי יודעים שאתה מדען טילים. עדיף לשמור על הפגישה הזו בחשאיות מרובה. לכן גם בחרנו אותך שאתה לא מפורסם יותר מידי"
אורי העמיד פני נעלב ושאל "לא מפורסם?"
"סליחה יא סידי" השתחוה מחמוד. "אתה מדען חשוב ותעזור לנו להשמיד את האויב הציוני".
"טוב. אז תדאג שיביאו לי לחדר את כל הארוחות. שלא אצטרך לרדת לחדר האוכל". אמר אורי כנעלב.
"עכשיו תדאג לארוחת ערב טובה. אני צריך לנוח מהטיסה" אורי הסתכל בשעונו והרהר. "הערב נר ראשון של חנוכה. השקיעה היא בעוד רבע שעה. צריך לנער מעלי את הטרדן הזה ולהכין שמן ופתילות".
"אני חייב להדליק נרות בזמן, תוך חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. זמן השקיעה בדמשק הוא שלוש דקות לפני שהיא שוקעת בקרית שמונה". חישב אורי במהירות. "בקרית שמונה השמש שוקעת בארבע שלושים ושלוש. בדמשק היא שוקעת בארבע וחצי. צאת הכובבים בדמשק הוא ארבע ארבעים ושמונה, שמונה עשרה דקות אחרי השקיעה.
"צריך להזדרז!" אמר אורי לעצמו "אחרת לא אוכל לברך על הנרות".
"בבית כשאשתי והילדים נמצאים יש "פרסומי ניסא" גם אם אדליק את הנרות מאוחר יותר יש פרסום הנס ואפשר לברך. אבל כאן אני לבדי. צריך יותר להקפיד להדליק את הנרות בזמן" הרהר אורי.
הוא שם לב שמחמוד עומד לידו, כנראה מצפה להוראות "מחמוד, לך תזמין לי חומוס עם שמן זית ופיתה. שמעתי מחברים שלי שבסוריה עושים את זה טעים. תדאג שיביאו לי אוכל לחדר".
מחמוד חייך. הוא ראה בזה כבוד גדול שולדימיר המדען הרוסי אוכל את המאכלים שלהם. "כן כן " השתחוה מחמוד כמעט עד הרצפה, "מיד אני בא" ויצא במהרה.
"עכשיו צריך לדאוג לפתילות ולסיפור טוב" הרהר "ולדימיר המדען" הלא הוא "אורי המרגל" .
"לא אוכל לפרום את הכיסוי שעל המיטה של המלון. זאת תהיה גניבה!! ומצוה הבאה בעבירה, בגניבה - אינה מצוה".
הוא התבונן סביבו וחיפש מקור אחר לפתילות. הוא חיטט במגרות של המלון אך לא מצא שם כלום. על המדף הוא מצא את מבוקשו. - חבילה של צמר גפן. זה יהיה טוב לפתילות.
"ומה אני אספר אם מישהו יבוא ויראה את הנרות דולקים?" שאל אורי את עצמו.
"אכבה אותם!!" ענה לעצמו "ואשפוך את השמן לכיור. רק אני מקוה שזה יהיה אחרי חצי שעה של הדלקה".
בנתיים התפלל אורי מנחה בפינת החדר. הוא לא יכול להתפלל תפילת "הביננו" הקצרה בימות החוף. הוא התכונן להתפלל בכוונה ובמהירות לפני שמחמוד יחזור עם האוכל. גם במצב זה כל מילה בתפילה קיבלה משמעות מיוחדת. "חוננו מאיתך חכמה בינה ודעת" "גואל ישראל" הכל היה עכשיו יותר חי.
אורי נזכר בדניאל שהתפלל גם כשהיה בסכנת מות. על תפילה לא נאמר "יהרג ואל יעבור". אבל תפילה זה בשבילו כמו אויר לנשימה.
אורי נזהר לא לשקוע בתפילה כפי שהיה רגיל בקרית שמונה. שם בישראל שכל כך קרובה וכל כך רחוקה היה אורי מאריך בתפילתו. בישראל לפעמים הוא היה כל כך מרוכז בתפילה עד שלא היה שומע מה קורה סביבו. עכשיו אסור לו לשקוע בתפילה. מחמוד צריך להגיע כל רגע עם החומוס והשמן זית. צריך להיות דרוך.
"מודים אנחנו לך" כרע אורי את כל גופו, "שאתה הוא" כופף אורי גם את ראשו, "ה' אלוקינו" זקף אורי. "על חיינו המסורים בידך" אמר אורי וידע שצריך להשתדל בשמירה על חיינו, "לכן אני כאן עכשיו". אורי שמע את צעדיו של מחמוד העולה במדרגות והזדרז בתפילתו.
"שים שלום" נשמעו דפיקותיו של מחמוד בדלת. ואורי הזדרז לסיים "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך, ה' צורי וגואלי" פסע אורי לאחוריו, פתח את ברז המים בשירותים שיחשוב מחמוד מה שצריך לחשוב, ופתח למחמוד את הדלת.

-------

"סליחה ולדימיר, לא היה חומוס עם שמן זית. הבאתי לך כבש בתנור. זה טוב!" נכנס מחמוד ואחריו המלצר עם המגש והכבש. הוא התחיל לערוך את השולחן.
"מחמוד, אני מריח ריח טוב" פנה אורי למחמוד. "שאל את המלצר איך בישלו את הכבש הזה?"
מבט קצר של אורי על הכבש לימד אותו שבישלו אותו עם הרבה שומן. רק הוא ניסה להזכר אם אפשר להדליק נרות עם שומן שאינו כשר לאכילה. "הכבש הזה בודאי לא נשחט כדין". הרהר אורי "מותר לי לאכול אותו כדי שלא יחשדו בי. אך האם מותר לי להדליק בשמן זה?" הוא ניסה במהירות לחטט במחשבתו. "כל השמנים והפתילות כשרים לחנוכה" גם שומן וגם חלב כשר להדלקה למרות שהוא לא כשר לאכילה".
"זה מעדן מיוחד" אמר המלצר לאורי שהתבונן בכבש הצלוי "אנחנו מבשלים אותו רק לאורחים חשובים במיוחד, אנחנו מטגנים אותו קודם בחמאה ורק אחר כך מבשלים אותו שלם בתנור"
"רגע" הכתה המחשבה בראשו של אורי. "זה אסור בהנאה - בשר וחלב ביחד. אי אפשר יהיה להדליק מזה נרות חנוכה".
"מה יהיה? אני מקוה לא לאבד את הדלקת הנר הראשון". חשב אורי.
מחמוד היה זה שקטע את מחשבותיו של אורי והזכיר לו את שליחותו בדמשק. "אתה יודע שיש לך מחר סיור בקו הגבול עם שר ההגנה שלנו. נצא בשעה עשר בבוקר ונחזור בשעה מאוד מאוחרת בלילה".
“כן. כן" ענה אורי והסתכל בשעונו.
"אני אשים את הכלים בחוץ. אין צורך שתבוא לקחת את הכלים. אני עיף מהטיסה ורוצה לישון היום מוקדם".
מחמוד הבין את הרמז ויצא עם המלצר שגמר לערוך את השולחן.
אורי חיפש במהירות סביבותיו.
בחדר האמטיה מצא אורי את מה שביקש. "שמן למריחת שיער" עמד לו על המדף. הערבים נוהגים למשוח את שערם בשמן מיוחד. וזה בדיוק מה שאורי היה צריך. שמן כזה אינו ראוי לאכילה ולא נפגם גם בהיותו בחדר האמבטיה.
במהירות שפך אורי מעט "שמן שיער" לתוך כוס שהשאיר המלצר. הוא הניח את שתי כוסות עם שמן על כסא נמוך בצד ימין של כניסת החדר. בתוכם הוא הניח את הפתילות שהכין קודם לכן מצמר גפן. נטל את ידיו, אחז את גפרורים בידיו והחל לברך בכוונה גדולה:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להדליק נר חנוכה"
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
לא היה מי שיענה "אמן" אך המילים "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" נסכו בו הרבה כח. בזמן הזה ממש הוא צריך הרבה עזרה משמים כדי להצליח בתפקידו ולחזור לביתו בשלום.
אורי הדליק את הנרות והתבונן בו בהתרוממות נפש ובשמחה גדולה. הוא חשב כמה כוח יש בנר הקטן הזה שמדליקים אותו כבר אלפיים ומאה שנים. מאז נצחון החשמונאים על היונים. כמה כוח שאבו ממנו יהודים בשעה שעמדו מעטים מול רבים ונזכרו בנצחון החשמונאים על הממלכה היוונית האדירה. גם עכשיו מדינת ישראל היא עם של "מעטים" מול "רבים" מול כל מליוני הערבים שסביבנו שזוממים להשליך אותנו אל הים. גם אני פה לבד מול המוני הסורים. אם רק ידעו הסורים מי אני, הם יחתכו אותי לחתיכות.
"הנרות הללו קדש" לחש אורי לעצמו "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" המשיך וחשב על כל מילה ומילה. "בקרוב נזכה נדליק את המנורה בבית המקדש" התפלל אורי בליבו. הוא הסתכל על השעון ועל הנרות שדולקים כבר עשרים דקות. עוד רבע שעה אכבה אותם ואשטוף את הכוס. אסור להסתכן!"
בבית אף פעם לא כיביתי את הנרות. תמיד הם דלקו עד שנגמר השמן. אבל כאן הדלקתי אותם רק לחצי שעה. אחר כך אכבה אותם.
בנתים טיפל אורי במנת הכבש הצלוי שהביא מחמוד. הוא אכל את הירקות הטריים בלבד. זרק את הבשר לאסלת השירותים והוריד את המים, הוא הוציא את המגש עם השאריות לפרוזדור.
"כשיבוא המלצר, הוא יהנה לראות שאכלתי את כל מנת הבשר הטרף הזה".
אורי הקדיש את הלילה ללימוד רשימותיו של ולדמיר המדען הרוסי. הוא היה חייב להיות מעודכן היטב בכל הפרטים. הוא היה רגיל עוד מהישיבה למעט שינה. עכשיו הוא ניצל את הכשרון הזה. הוא ישן מעט בסוף הלילה וקם להתפלל עם הנץ החמה. הוא התפלל בלי טלית ותפילין אך בכוונה גדולה. הוא כמובן לא שכח להוסיף "על הניסים" בתפילתו. ואמר אחר כך את ההלל בשמחה גדולה ובקול דממה דקה.
כוח רב נתנה לו התפילה ועימה הוא קיבל גם בטחון גדול. הוא הרגיש שה' שומר על כל צעדיו ולא יתן לו למעוד. "ה' צלך על יד ימינך" התנגן לו הפסוק בראש.

לפרק א