"נקודת האור בחיי היא ההבנה העמוקה שהדברים אינם בשליטתי"

לרגל חג החנוכה ביקשה מערכת 'כיפה' משורת אנשי ציבור ומפורסמים בתחומם, שישתפו את הגולשים בנקודות האור של חייהם. לכבוד הנר הראשון קבלו את הסטייליסטית ואשת התקשורת לאה שקלאר

חדשות כיפה לאה שקלאר 02/12/18 19:42 כד בכסלו התשעט

"נקודת האור בחיי היא ההבנה העמוקה שהדברים אינם בשליטתי"
לאה שקלאר - נקודת האור שלי, צילום: באדיבות המצולם

אפתח בווידוי  אישי. אני לא יודעת מהי נקודת האור בחיי. אני מחפשת אותה. החיפוש הוא תנועת החיים שלי וכשאני מוצאת לרגע, מודה אני לפניך, שוהה ונחה במה שמצאתי כמה שמתאפשר, ושוב עולה גל החיפוש, ממש כמו הרעיה והדוד בשיר השירים.

כשאני מדליקה נרות, לא רק בשבתות וחגים, אני מתבוננת באש ומחפשת את נקודות האור בחיי.
אני מדליקה נרות כשאני דרוכה.
אני מדליקה נרות לפני שיחת טלפון מעיקה. 
אני מדליקה נרות כשאני לא יודעת מה יהיה.
אני מדליקה נרות כשאני מרגישה שאין לי שליטה.
אני מדליקה נרות כשאני מתפללת, כמעט כל בוקר.
אני מדליקה הרבה נרות לפני חתונה של אחד הילדים שלי.
אני מדליקה נרות לפני שמחה משפחתית שלי.
אני מדליקה נרות בבוקר ובערב.
אני מדליקה נרות באמצע היום.
אני מדליקה נרות בבית בכל מקום: בסלון, במטבח, בחדר השינה, באמבטיה.
אני מדליקה נרות בחוץ, בגינה, בשולחן העגול בכניסה לבית שאני קוראת לה פינת פריז כי הכיסאות פונים לרחוב כמו בפריז.

במקדש חיי הפרטי שלי  אני כוהנת שמדליקה את נר התמיד .כשאני מדליקה נרות אני נרגעת. אני יודעת שאני לא לבד. אני יודעת שהנשמה שלי איתי. אני יודעת שאלוהים איתי. אני מוצאת את נקודת האור שאוכל להישען עליה.

בעולם שסביבי, אין דבר יציב שלא יכול להשתנות בן רגע. הכל בר שינוי. יום  מביא לילה, קיץ  מבשר חורף. הצעיר מתבגר, זקוף הקומה מתכופף, ביטחון מתרופף, שובע מתחלף ברעב, קל הופך לקשה, אין ביטחון באחיזה בקיים כיון שהוא משתנה ללא הרף.

הדרך היחידה בה לא אלך לאיבוד היא במציאת נקודת האור שעליה אוכל להישען. היא איננה בקיום הפיזי אלא ברוח, באמונה. זו אינה נראית לעין אלא מתקיימת בנסתר. נקודת האור מתלבשת בכל הקיים, בכל היש. באנשים שסביבי, במציאות הקיימת, באירועי היום יום, בחוויות הקיומיות שלי, בביטוי שלי בציור, בכתב ובעל פה. כל מעשה, כל מחווה, כל ביטוי הם מעשה התלבשות של נקודת האור בחיי.

נקודת האור היא החיבור בין שמים וארץ, בין עולם של מטה ועולם של מעלה, בין הגוף והנפש, בין היחיד לחברה, בין גבר לאישה, בין הורים לילדים. נקודת האור היא אינסופית ומכילה אינסוף נקודות אור בתוכה. כולנו גופים נושאי אור, אור הרוח והאמונה, אור הקיים, אור הבריאה. נקודות האור הן ככה, כפי שהן, נוכחות מעצם קיומן. עצם קיומנו וקיום העולם הוא העדות להשגחה המתמדת עלינו, לאור המשפיע על העולם.

לקראת חג החנוכה אני מזכירה לעצמי לאפשר לנוכחות המבורכת של האור להיות כפי שהינו. כשלא סומכים על האור נפגשים עם הצורך המתמיד באישור מן החוץ, בפחד ממה יגידו, בהשתקה וסירוס. נקודת האור היא שחרור הכבלים המונעים את מה שניתן מעצם קיומו. עבודת האור היא הסרת הערלה האוטמת אותנו מלראות שיש נקודות אור הבאות לומר לנו דבר מה, לחבר אותנו מעבר לקיום האישי והפרטי שלנו בלבד. נקודת האור לוקחת אותנו למבט אל מעבר לעצמי, למבט על האחר, להכרת תודה על כל הקיים בעולמינו, גם מה שלא מוצא חן בעיני אך הוא האור של מישהו אחר.

נקודת האור בחיי היא ההבנה העמוקה שהדברים אינם בשליטתי. אני עושה מה שביכולתי  לעשות כפי שמתאפשר ברגע זה, אך התוצאות אינן בידי. אינני המנהלת של העולם, לא המנכ"לית וגם לא הבעלים. אני חלקיק באור האלוהי. אני מחפשת את נקודת האור כדי לחיות בידיעה שאותה עלי לתרגל כל יום מחדש, חדשים לבקרים רבה אמונתך, באתי לעולם  ואני אור בעצם קיומי המאיר לסביבתי, כמו כוכב בשמים.

כמו כוכב בשמים, האור עובר דרכי. אין לי בעלות עליו. לא המצאתי אותו ואין לי שליטה בו. האור עובר דרכי כפי שאני מאפשרת לו לעבור. ככל שאני מוותרת על אחיזה, כך האור מוסיף והולך ונענה לעולם. גם שמים עוטי ערפל מפיקים  אור נעים שר הרב קוק.

יהי רצון שאור חג החנוכה, יעטוף אותנו  לברך את עמו ישראל באהבה , להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות.

הכותבת היא מייסדת "בגד נפש" - הלבוש כשפה לייחודיות וגילוי עצמי, מגישה מגזין ליהדות, תרבות ואמנות ברדיו ירושלים, מרצה ומנחה סדנאות

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן