כמדי שנה לאחר שבי"ז בתמוז כולם שאלו אותי בעבודה "למה את לא שותה קפה?", "למה אתה לא אוכל?" ואני, כמי שמיומן בנושא עונה להם י"ז בתמוז היום, ומחכה לשאלה הבאה שלהם, "ומה קרה בי"ז בתמוז???"
כמובן שבאתי מוכן, (בדקתי, בזמן חזרת הש"ץ בספר התודעה – רק להזכר..) מתחיל לענות, 5 דברים קרו לאבותינו ביום זה, משה רבנו שבר את הלוחות כשירד מהר סיני, בוטל קורבן התמיד שתמיד היו מקריבים בבית המקדש פעמיים ביום, הובקעה העיר ירושלים, הועמד צלם וכו'.
ואחרי יומיים (מה לעשות יש לי צמיחה איטית) מתחילים לשאול "למה לא התגלחת?" , "קרה משהו??"
והתשובה שלי, כן קרה משהו נורא, שרפו לנו את בית המקדש, החריבו לנו אותו.
והם כיודעי דבר, אהה ימי בין ה... נו.. ספירת העומר! אהה תשעה באב!
או שאפילו זכיתי לשמוע כן אני יודע ברית ביו המצרים...
אחרי שבוע כבר כולם יודעים ומבינים, ואז שואלים "עד מתי תהיה עם זה? אשתך מרשה לך? זה לא מציק?
ואני עונה, כמו שלימדו אותי... עד תשעה באב כלומר 15 לחודש (לא נרד לפרטים איתם של י' באב עיקר השריפה) ולא אשתי לא מרשה לי וזה כן מציק ולכן זה מראה שאני מתאבל על משהו חשוב!
אבל, יום אחד שהלכתי להתפלל מנחה בבניין הסמוך (יש מניין של מנחה בצהרים באחד המשרדים) שאל מאן דהו (דתי) את אחד המתפללים שהיו עם זיפי בין המצרים "קרה משהו???" והתשובה שלו הבהילה אותי. "לא משהו ברמה האישית".
פתאום קלטתי "אנחנו עושים דברים מכוח האנרציה, מקבלים שבת ביום שישי מוציאים אותה אחרי 25 שעות, מגלגלים תפילין כל בוקר ואומרים משהו מהסידור, מגיע פסח, מנקים את הבית בודקים איפה האשה והילדים החביאו את החמץ, נשארים ערים בשבועות (כי כולם נשארים..), צמים בי"ז בתמוז כי רגילים, לא מתגלחים בשלושת השבועות כי כך למדו אותנו, צמים והולכים לשמוע מגילת איכה ולהגיד קינות, ולפני ראש השנה אומרים סליחות .
האם באמת אנחנו מרגישים משהו בפנים עם כל הטקסים והמעשים? האם אנחנו לא מתגלחים ולא שומעים מוזיקה כי אנחנו רגילים או כי אנחנו מתאבלים על ירושלים????
פעם שמעתי גבאי בבית כנסת שהודיע במסגרת ההודעות לאחר התפילה כך "ביום שלישי הקרוב נקיים בעזרת ה' תפילות לכבוד צום תשעה באב, תפילת ערבית וקינות אי"ה בשעה כך וכך, הציבור מוזמן! עזרת נשים פתוחה!"
"כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה".