תפילה וסליחות
כתב הרמ"א (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפא סעיף א) "ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום". כלומר, העובר לפני התיבה בסליחות, משמש שליח ציבור גם בשאר תפילות היום (במשנה ברורה שם ס"ק יד כתב "שחרית ומנחה", אך הביא גם את הדעה, שהוא מתפלל גם ערבית בערב הקודם, ועיי"ש במגן אברהם שם ס"ק ז).
כמה נימוקים נאמרו על מנהג זה. במגן אברהם (שם) כתב "שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור". ובעל הלבוש הוסיף עוד נימוק, שמנהגם היה שהעובר לפני התיבה בסליחות היה מתענה באותו היום, על כן היה האומר סליחות, שהיה מתענה, מתפלל כל התפילות של אותו יום (וכך גם הקלו על שליח הציבור הקבוע, לבל יכבדו עליו התעניות בזו אחר זו).
בשו"ת בנין שלמה (סימן לז) סמך את המנהג על האמור במסכת יומא (כב, א) "מי שזכה בתרומת הדשן זכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים", וביארו כיון שתרומת הדשן היתה עבודת לילה ולא היתה חשובה בעיניהם, על כן זיכו את התורם תרומת הדשן ופייסו אותו גם בסידור המערכה ובסידור שני גזירי עצים. על פי זה הסביר, כיון שאין תפילת הסליחות חשובה כתפילות היום, על כן מפייסים את העובר לפני התיבה בסליחות ומפצים אותו שיעבור לפני התיבה גם בתפילות היום שהן עיקר.
ברוב הקהילות אין נוהגים כיום כמנהג שכתב ברמ"א, אך מנימוקו של בעל הבנין שלמה עשויים אנו ללמוד לקח חשוב מאוד ביחס לתפילות ולסליחות. כאשר ראינו התפילות הן עיקר ואילו הסליחות הן תוספת לעורר הלב בימי הרחמים והסליחות. בטעות רווחת כיום בקרב ההמון ההרגשה, כי הסליחות הן החשובות. כך שיש המתלהבים מאוד באמירת הסליחות, אך כאשר מגיעים אל התפילה עצמה מתפוגגת ההתלהבות וחוזרים לשגרה. ולא היא! לא הסליחות עיקר ולא העובר לפני התיבה בסליחות הוא החשוב יותר, על כן יתפלל בעל הסליחות גם שאר התפילות, ללמדך כי התפילה עיקר ואליה יש לשים לב דווקא בימים אלו.
*********************
מכסים השופר
נוהגים לכסות השופר לפני ובשעת הברכה עליו. (באר היטב סי' תקצג ס"ק ג)
הטעמים
ע"ש שאמרו במדרש (ב"ר פרשה נו) שאברהם אבינו הצניע את יצחק בשעה שבנה את המזבח, שעליו עקד אותו, כדי שלא יפסל ע"י פציעה מאבן, והואיל והשופר הוא זכר לעקידה, לכן מצניעים אותו לפני ובשעת הברכה. (שדי חמד מערכת ר"ה סי' ב אות יד בשם קדמות הזהר לרד"ל)
ועוד, משום שאצל העקידה נאמר (בראשית כב, יג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז וכו', אבל עד אז האיל היה מכוסה ממנו, זכר לכך, אנו מכסים את השופר. (ויצבור יוסף סי' יא)
ועוד, כדי להורות בכך שעיקר המצווה - שמיעת קול שופר, לכן אף מברכים "לשמוע קול שופר" ולא "על תקיעת שופר". (שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קטז)
ועוד, כמו שמכסים את הפת בשעת קידוש, שלא יראה בושתו, שאין מקדשים עליו (או"ח סי' רעא סע' ט) כך מכסים את השופר, כדי שלא יראה בושתו שאין מברכים עליו, אלא על השמיעה.
(שו"ת אבני נזר או"ח ח"ב סי' תלא)
*********************
תוקעים על הבימה
נוהגים שהתוקע עומד על הבימה שעליה קוראים בתורה. (מג"א סי' תקצב ס"ק ו)
הטעם
משום שהתקיעות בשופר בראש השנה הושוו לתקיעת החצוצרות במקדש, שהיו על המזבח, והבימה בבית הכנסת במקום המזבח. (שו"ת משיב דבר או"ח סי' תרסא)