ה"תשובה" וה"בחירה החופשית" הן שתי מתנות טובות שנתן הקב"ה לאדם: הבחירה כדי שהאדם יוכל בחופשיות לבנות את עתידו, לעצב את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. אבל כיון ש"אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", האדם מועד לטעויות ולכשלונות, על כן ניתנה לו ה"תשובה" כדי שיוכל לתקן את אשר עיוות, כך שה"תשובה" מתייחסת לעברו של האדם וה"בחירה" לעתידו. האפשרות לעשות תשובה, שווה לכל אדם, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"א ה"א): "כל המצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו". ואפילו על חטאים המעכבים את התשובה (עיין שם פרק רביעי) גם מהם יכול כל אדם לשוב, כמו שכתב שם הרמב"ם: "שאין לך דבר המונע את התשובה, ואם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא". מה שאין כן לעניין ה"בחירה", שלכאורה אין שוויון בין בני האדם. נכון שלכל אדם יש "בחירה", אבל בפועל נקודת הפתיחה של בני האדם אינה שווה. הם שונים לא רק בכשרונות, אלא גם בנתוני החיים. האחד נולד בסביבה טובה, למשפחה ברמה רוחנית ומוסרית גבוהה, מילדותו קיבל חינוך טוב וכדומה, אין פלא שלכשיגדל בחירתו תהיה טובה יותר. ואילו האחר שנולד למשפחה כופרת או חי בסביבה של פשע, לא קיבל את החינוך הנכון וכדומה, מה פלא, כשיגדל עם נקודת פתיחה כזו, שבחירתו תהיה רעה. איך אפשר להשוות את שני הילדים הללו ולדון אותם באמת מידה אחת, מדוע ייענש האחד כשהשני יקבל שכר, האחד יזכה לעולם הבא והשני יירש גהינום, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?! על כורחנו צריכים אנו לומר שמידת הדין של מעלה אינה שופטת את בני האדם באמת מידה אחת, אלא בשמים דנים כל אחד ואחד מבני האדם תוך התחשבות בנתונים והמצבים האישיים שלו, לפי נקודת הפתיחה שממנה החל לממש את בחירתו. הנקודה הזו שבה שונה בחירתו של כל אדם נקראת "נקודת הבחירה".
בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א עמ' 113) ממשיל הרב אליהו דסלר את נקודת הבחירה של האדם לשני עמים הנלחמים זה בזה. בכל מלחמה יש שטח שבו מתנהלת המערכה, וכל מה שמאחורי הצבא האחד, שהוא העורף, נתון כולו תחת רשותו ושם אין לו התנגדות, וכן כל העורף של הצד השני, הוא ברשות השני. כשצד א' מנצח והצד השני נסוג, אז השטח שהיה שייך קודם לצד ב' עובר כולו לצד א', ושטח המערכה יעבור לקו חדש שעליו יתייצבו שני הצדדים, כך שבפועל יש חזית אחת אבל בכוח כל שטח שתי המדינות הוא מקום הקרב. הנמשל הוא מלחמת היצר, המלחמה בין יצר הטוב ליצר הרע קיימת בכל אדם אלא שטיבה שונה מאדם לאדם, ומהנקודה המיוחדת לכל אחד מנסה כל אחד מהצדדים להרחיב את שטחי השליטה שלו. כשהיצר הטוב הוא המרחיב אנו אומרים שהאדם היטיב את דרכיו, ואם חלילה יצר הרע הוא שמרחיב את תחומו אנו אומרים שהאדם התקלקל. המקום שבו מתרחש המאבק בין שני היצרים הוא "נקודת הבחירה", כך שבחירתו של כל אדם היא בנקודת המפגש של האמת שלו עם האמת המדומה, ובמפגש הזה מתרחשים מאבקי האדם והתלבטויותיו. המפגש של הבחירה מצומצם ומשתנה, כי בפועל רוב מעשיו של האדם הם במקום שאין האדם מתלבט בהם, או שהם מעשים טובים שהאדם הורגל לעשותם ואצלו הם מובנים מאליהם, ועליהם אין שליטה של היצר הרע, או שהם מעשים שליליים שגם אותם הורגל האדם לעשות וגם עליהם אין הוא מתלבט אלא הם בשליטת היצר הרע. המאבק מתחולל בנקודת הבחירה ששם מבחנו האמיתי של האדם, מי ימשוך את האדם אליו, הטוב שבו או הרע. נקודת הפתיחה של הבחירה באה לאדם מן השמים, הוא נולד עמה או קיבל אותה מאחרים, ולגביה הוא כתינוק שנשבה שהוא אנוס. על החסרונות הללו שאינם באשמתו אין הוא אחראי, כי לא הוא שגרם להם ועל כך גם לא יתחשבנו עמו בשמים. אבל מה שהוא תוצאה מבחירתו של האדם, שנוצר מכניעתו של היצר הטוב שבו ליצר הרע, על החטאים שהוא כן יכול לשנות אלא שהתרשל וגרם לעצמו להימצא בהם – על הבחירה הזו האדם אחראי והוא יתן עליה את הדין. גם מצבים שעכשיו כבר אין לו שליטה עליהם, שהם בבחינת מה שאמרו חז"ל: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר", גם הם תוצאה של בחירתו החופשית. לפי ההסבר הזה יש שוויון וצדק בעניין הבחירה, כל אדם נידון לפי נקודת הפתיחה האישית של הבחירה שלו, איך הוא התמודד עמה, האם הוא הרחיב אותה לכיוון הטוב או חלילה נכשל ונכנע ליצרים הרעים שלו, בבחירה הטובה האדם עולה למעלה, והוא מרחיב את הטוב שבו, ולהפך הבחירה הרעה מסלקת את יצר הטוב ממקומו והיצר הרע שולט במקומו, המאבק הזה מצוי בכל אדם לפי המצב הרוחני מוסרי המיוחד שלו, ולפי ההתנהלות שלו במצבו המיוחד דנים אותו.
