חלקי התשובה- בקשת מחילה מחברו   

וידוי, חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד הם ארבעת חלקי התשובה על עבירות בין אדם למקום. בעוונות שבין אדם לחבירו, בנוסף לארבעת חלקי התשובה כמו בעבירות בין אדם למקום, יש גם חובה לפצות את החבר על הנזק שנעשה וכן לבקש ממנו מחילה

הרב אלדד יונה
כ באלול התשעח
,
31 באוגוסט, 2018 9:27
סליחה

סליחהצילום: shutterstock

אומרת המשנה במסכת יומא (פ"ה עמוד ב'): "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. דרש ר' אלעזר בן עזריה 'מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו' (ויקרא, ט"ז, ל') עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". כלומר, אנו נטהרים ביום הכיפורים רק לפני ה', אבל לפני החבר אין אנו נטהרים, אלא אם כן הוא מחל על הפגיעה. 

הגמרא שם (דף פ"ז עמוד א') מרחיבה את נושא בקשת המחילה מחבירו: 

א) אומרת הגמרא: "אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר 'בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך' (משלי ו', א') אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים." 

נסביר את פירוש הפסוק במילים שלנו, ע"פ פירושו של רש"י בגמרא שם: אומר ספר משלי, אם ערבת את חברך בממון, כלומר גרמת לו היזק ממוני, או אפילו אם לא עשית לו היזק ממוני אלא רק נוקשת באמרי פיך, כלומר חטאת באמרי פיך, בכל מקרה עליך לפצותו ולפייסו. כיצד? אם אתה חייב לו ממון פתח את ידך וכיסך ותחזיר לו את החוב, ואם הקנטת אותו בדברים תרבה עליו רעים עד שימחל לך. אגב, כבר כאן אנו רואים שבקשת המחילה מהחבר, והפיוס, חייבים להיות רציניים ומושקעים, ולא מן השפה ולחוץ. 

כאן ראוי לציין, שלא רק מי שהקניט את חבירו בדברים צריך לבקש מחילה, אלא גם מי שגרם היזק ממוני, בנוסף לפיצוי הכספי ולתיקון הנזק, צריך גם לבקש מחילה. וכך כותב במפורש הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב', הלכה ט'): "אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן. אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו".

המשנה ברורה (או"ח, תר"ו ס"ק א') כותב: "ואם יש לחבירו בידו ממון שיש לו תביעה עליהם, יודיענו, אף על פי שחבירו לא ידע מזה כלל. ועל כל פנים יסדר לפני הרב ומורה צדק העניין בשלמות ובאמת בלא שקר, ולשאול האיך להתנהג. כללו של דבר, כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו, כי היצר הרע יש לו התרים הרבה".

ב) ממשיכה הגמרא שם: "ואמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם שנאמר 'ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי' (איוב, ל"ג, כ"ז). ואמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו (=סליחה) מחבירו- אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים שנאמר 'אנא שא נא ועתה שא נא' (בראשית, נ' י"ז)". כלומר- אם האדם הנפגע לא מוכן למחול, על הפוגע לשלוח לו שלוש פעמים שלושה בני אדם בכל פעם שיפצירו בנפגע למחול לו. אולם, אחרי שביקש ממנו הפוגע מחילה שלוש פעמים, בתיווך שלושה בני אדם בכל פעם, הרי שלא יבקש ממנו שוב, בכדי שלא יהפך מבקשת מחילה להטרדה. 

וכן פסק הרמב"ם בהלכות תשובה (שם), אלא שהוסיף עוד שני עניינים. וזו לשונו: "לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו". 

הרמב"ם לימד אותנו, בנוסף לנאמר בגמרא במפורש, שאם הנפגע לא מחל אחרי שלוש פעמים, כשבכל פעם באו שלשה אנשים להפציר בו למחול, הרי שהוא חוטא. מה טיבו של חטא זה? הרי הוא בכלל הלאו של התורה "לא תיטור". שכן הוא נוטר טינה לחבירו אע"פ שחבירו השתדל ברצינות לבקש ממנו מחילה. בנוסף, מלמד אותנו הרמב"ם שזה שהנפגע חייב למחול לפוגע אחרי שלוש פעמים, זה דווקא בשני בני אדם רגילים. אולם אם הנפגע הוא רבו של הפוגע- על הפוגע להפציר שוב ושוב עד שהנפגע ימחל לו.  

השולחן ערוך (אורח חיים, תר"ו, א') פסק כמו הרמב"ם בכל פרטי ההלכה הזו, אלא שהרמ"א הוסיף בהגה"ה בשם המרדכי שאם הפוגע ביקש מחילה מחברו (הרגיל, שאינו רבו) שלוש פעמים והנפגע סרב למחול, על הפוגע לפרסם בפני עשרה אנשים שהוא מתחרט על מה שחטא לחבירו ושהוא ביקש מחילה ומבחינתו אין ביניהם כעס. 

ג) ממשיכה הגמרא שם  "ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר 'חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו' ". כלומר- אם הנפגע כבר נפטר, על הפוגע לבוא בנוכחות מניין אנשים על קבר הנפטר, ולבקש ממנו מחילה. 

הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב' הלכה י"א) פוסק זאת להלכה, ומסביר גם מה יעשה בחוב ממוני כלפי הנפטר: "החוטא לחבירו, ומת חבירו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם: 'חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו'. ואם היה חייב לו ממון, יחזירו ליורשים. לא היה יודע לו יורשין, יניחנו בבית דין. ויתודה".
ד) הרמב"ם מוסיף ומרחיב גם עד כמה חשוב שהנפגע, (לאחר שראה כוונה כנה מצד הפוגע לתקן את המעוות ובקשת מחילה מצד הפוגע), שימחל. וכך הוא כותב (שם, הלכה י'): "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור. וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא 'ועברתן שמרה נצח' (עמוס, א, י"א). וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, 'והגבעונים לא מבני ישראל המה' (שמואל ב' כ"א, ב')".

הרמ"א באו"ח סימן תר"ו סעיף א' מציין כמה מקרים שבהם אין חובה למחול: "והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה. ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו". כלומר- אם הנפגע אינו מוחל במטרה שהפוגע יבין שאי אפשר לפגוע ולבקש מחילה שוב ושוב, מותר לו לסרב למחול. אולם המשנה ברורה (ס"ק ט') מציין שלא ימחל לו רק כלפי חוץ, אולם בליבו יסיר ממנו השנאה והכעס. בנוסף, המשנה ברורה מוסיף (ס"ק י') שהוא הדין אם הנפגע אינו מוחל כלפי חוץ כי חושש על שלום עצמו שהפוגע לא יפגע בו שוב בקלות, מותר לו לומר לו שאינו מוחל.  

בנוסף ציין הרמ"א שאם הוציא עליו שם רע לא חייב למחול, והסבירו האחרונים שזה משום שהיו כאלו ששמעו את השם רע אבל לא שמעו את ההתנצלות, והנזק בלתי ניתן לתיקון. מכל מקום מציין המשנה ברורה (ס"ק י"א) שמידת ענווה למחול גם בזה. 

מכאן אנו רואים שוב כמה בנוסף לבקשת המחילה על הפוגע לעשות כל שביכולתו לתקן את הנזק שגרם חטאו לנפגע. 

ה) הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק א' הלכה א') מציין שגם מי שחטא לחבירו ושילם את חובו וכן פייסו בדברים, חייב בנוסף לקיים את חלקי התשובה של בין אדם למקום (שהם וידוי, חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד) וכך הוא כותב: "וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר: 'מכל חטאות האדם' (במדבר, ה', ו')". כלומר- חלקי התשובה הבסיסיים אינם רק לחטאים בין אדם למקום, אלא לכל סוגי חטאות האדם, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו.

הרב אלדד יונה הוא ראש בית המדרש חי"ש - בית מדרש חרדי ישראלי (זרם חרדי המאמין שעל החברה החרדית להשתלב במדינה ובחברה, תוך שמירה על צביונה ואורחות חייה).

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נתניהו וליברמן | יפגשו בראשון צילום: פלאש 90, הדס פרוש

הפלונטר הפוליטי: ליברמן זומן לפגישה עם ראש הממשלה ביום ראשון

קרא עוד