דקדוק בפרטי המצוות

אנשים שאינם רבנים או בקיאים בהלכה, עומדים לעיתים משתאים נוכח מה שנתפס בעיניהם כדקדוק יתר בפרטים הקטנים בפסיקת הלכה. לפני שנדון בהגיון של העניין, נוכיח שההלכה מאז ומעולם דקדקה בשמירת הפרטים הקטנים. חלק א'

הרב אלדד יונה הרב אלדד יונה 20/06/18 20:00 ז בתמוז התשעח

דקדוק בפרטי המצוות
לולב, צילום: הדס פרוש/פלאש 90

אנשים שאינם רבנים או בקיאים בהלכה, עומדים לעיתים משתאים נוכח מה שנתפס בעיניהם כדקדוק יתר בפרטים הקטנים בפסיקת הלכה. "האם אין זה הגיוני יותר שנסתכל על רוח ומטרות ההלכה ולא על הפורמליזם הקטנוני?" שואלים רבים. לפני שנדון בהגיון של העניין, נוכיח שההלכה מאז ומעולם דקדקה בשמירת הפרטים הקטנים. במאמר הנוכחי נסקור שתי דמויות תנ"כיות מוכרות שחשבו שהפרטים הקטנים מיותרים, ואיך כבר התנ"ך מתייחס אליהן.

הדמות הראשונה שנסקור היא קרח. קרח, כידוע, חלק על משה ואהרן. מה הייתה הטקטיקה הפוליטית של קרח בכדי לשכנע תומכים שמשה רבינו מדבר "שטויות" חס ושלום? את זה מספר לנו הבמדבר רבה (פרשה י"ח, סע' ג'): "ויקח קרח  -מה כתיב למעלה מן העניין (במדבר טו) 'ועשו להם ציצית'. קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו: חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה?! אמר לו: חייב במזוזה! אמר לו - כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הדא הוא דכתיב : ויקח קרח אין ויקח, אלא לשון פליגא, שלבו לקחו". 

קרח שואל את משה האם בגד שכולו צבוע תכלת פטור מלשים בו ציצית ומשה אומר שחייב, ואז קורח מלגלג עליו שאם כל הבגד תכלת זה לא מכשיר את הבגד, אז כמה חוטי תכלת בשולי הבגד כן יכשירו אותו? קרח גם שואל אם בית מלא בספרי תורה חייב במזוזה ומשה אומר שחייב, ואז קורח מלגלג עליו שאם ספר תורה שלם לא מכשיר את הבית, אז מזוזה עם שתי פרשיות כן תכשיר אותו? 

לכאורה נראה שקורח טען טענות חזקות. האמנם ככה חושבת גם התורה? התורה מספרת לנו (במדבר, ט"ז, כ"ח-ל"ב) כיצד הסתיים אותו סיפור: "וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי-ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי-לֹא מִלִּבִּי:  אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-ה': וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ: 

קרח נבלע באדמה עם כל תומכיו ורכושם. התורה לא התרשמה מנכונות הטיעונים של קרח. אבל מדוע? 

לפני שנענה על זה, נסקור דמות צבעונית אחרת בתנ"ך שהייתה אנטי פורמליסטית. אחרי ששלמה מאפשר לנשיו לבנות מזבחות לעבודה זרה, נגזר שעשרה שבטים יהיו תחת שלטון ירבעם בן נבט ורק שני שבטים תחת שלטון רחבעם, בנו של שלמה. אולם, לאחר שירבעם נהיה מלך, הוא חושש שאם עם ישראל יעלו לרגל לבית המקדש, הם ימרדו בו וישובו להיות תחת רחבעם בן שלמה. (חשוב לציין בהקשר זה שאמנם המלוכה ניתנה לירבעם ע"פ הנביא אחיה השילוני, אבל כעונש זמני לזרע דוד. השושלת המלכותית החוקית היחידה לטווח הרחוק היא שושלת דוד, וממילא ירבעם חשש ששלטונו יפוג ברגע שהעם יבין זאת). 

כך מספר לנו ספר מלכים א' (פרק י"ב, פס' כ"ו- ל"ג):  "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית-דָּוִד: אִם-יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-ה' בִּירוּשָׁלַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל-אֲדֹנֵיהֶם אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה: וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד בְּבֵית-אֵל וְאֶת-הָאֶחָד נָתַן בְּדָן: וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד-דָּן: וַיַּעַשׂ אֶת-בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי: וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר- יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל לְזַבֵּחַ לַעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר-בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר:" 

בכדי להבטיח את הלגיטימיות הציבורית הקבועה לשלטונו, ירבעם מחליף את העליה לרגל לבית המקדש בעליה לשני עגלי זהב בקצה הדרומי והצפוני של הממלכה, הוא שם כהני במות שלא רק שאינם כהנים באמת, אלא אפילו אינם לווים, והוא דוחה את חג הסוכות לחודש חשוון. 

האם טיעוניו של ירבעם, כפי שהוצגו בפני העם, אינם הגיוניים? למה ללכת עד בית המקדש ולא לפתוח סניפים ברחבי הממלכה? למה להפלות שרק זרע אהרון יהיו כהנים ולא אנשים ראויים יותר מכל השבטים? 

אגב, גם העברת סוכות לחודש חשוון נבעה מטיעון לכאורה הגיוני. רש"י שם (מלכים א, י"ב, ל"ג) מפרש את הטיעון של ירבעם לדחיית חג הסוכות:  "בחודש השמיני- דרש להם הוא חודש האסיף, ובו ראוי החג להיות". במילים אחרות- אומר ירבעם לעם, מה זה משנה מתי החודש השביעי? חג הסוכות במהותו צריך להיות בחודש האסיף. וחודש האסיף החקלאי הוא חודש אחרי, בחשוון. 

האם התנ"ך מקבל את טיעוניו של ירבעם? לחלוטין לא. חטאיו אלו של ירבעם מוזכרים כמעט לאורך כל ספר מלכים, ואפילו בתור אחת הסיבות לגלות עשרת השבטים (גלות ממנה לא שבו עד היום). וכך מספר לנו הכתוב במלכים ב', י"ז (פס' כ"א- כ"ב) שמפרט את הסיבות לגלות עשרת השבטים: כִּי-קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט וַיַּדַּח יָרָבְעָם אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה' וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה:  וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל-חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא-סָרוּ מִמֶּנָּה: 

אז במה באמת טעו קרח וירבעם? הרי הם אמרו דברי טעם לכאורה. הסיבה היא, שהם הלכו בשכל אנושי ולא בשכל אלוקי. ניזכר שקורח האשים את משה שהוא בדא את ההלכות, בעוד משה אמר "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי-ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי-לֹא מִלִּבִּי:" בהקשר של ירבעם, מצוינת בנביא הביקורת המפורשת "בחודש אשר בדא מליבו". 

אינך נדרש להבין את טעמי ציווי התורה, אינך נדרש להבין "למה ה' ציווה". אתה נדרש להבין "מה ה' ציווה". אל תבדה מליבך סברות שכך לא הגיוני לעשות ועשייה בדרך אחרת טובה יותר להשגת המטרה של המצווה. תסמוך על ה' שאם הוא ציווה שהמזוזה תהיה דווקא בפתח, והציצית דווקא בשולי הבגד, וסוכות דווקא בחודש תשרי, וכהנים דווקא מזרע אהרן, הוא יודע למה. 

במאמר הבא אי"ה ובלי נדר נרחיב בנושא ההגיון של התפיסה הזו, שכאמור, הוכחנו כבר, שהיא תפיסת ההלכה מאז שניתנה מה' למשה רבנו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן