לפני כשבועיים היינו כולנו דבוקים למסכים והאזנו לדבריו של הרב מוטי אלון כנגד ההתנהלות של פורום תקנה וכנגד האישומים של המשטרה והפרקליטות נגדו. בדבריו, הסביר הרב אלון שאותו בחור שסיפורו מופיע בכתב האישום, בא אליו עם מצוקה אישית קשה והוא העניק לו טיפול של חום ואהבה. הרבה כבר נאמר על פרשת הרב אלון, ואני מבקש לדון בנקודה אחת שכמדומני טרם קיבלה את ההתייחסות הציבורית הנדרשת. הבחור, שלדבריו נפגע מהרב אלון, בא לרב אלון לטיפול. ונשאלת השאלה: למה?
רבנים הינם אנשי רוח. נתאר לעצמנו ששכננו החילוני היה מספר לנו שהוא נמצא במצוקה אישית קשה והוא החליט לפנות לדוד גרוסמן או לאסא כשר שיעזור לו ויעניק לו טיפול למצוקתו. איך היינו מסתכלים על אדם כזה?
כנראה שלאותו בחור היו שתי סיבות לפנות לרב אלון. יכול להיות שהוא לא ידע למי אפשר לפנות לקבל עזרה אז הוא פנה למי שמבחינתו היה זמין. הזמינות יכולה להיות מבחינה כלכלית, שירות הניתן בחינם, ויכולה להיות מבחינה גיאוגרפית, או כל זמינות אחרת. אפשרות אחרת היא שאותו בחור שמע את שמועתו הטובה של הרב אלון בפתרון מצוקות של אנשים אחרים, ולכן החליט לנסות גם את מזלו. בפועל, אני מניח ששתי הסיבות תופסות מקום אצל מטופליהם של רבנים, אצל חלק הסיבה הראשונה דומיננטית יותר, ואצל אחרים השניה דומיננטית יותר.
כל זה נכון ביחס לג', י', א' או ב', אותם אנשים פרטיים שפונים אל רבנים לטובת טיפול. אך מה ביחס לרבנים עצמם? מדוע הם מעניקים טיפול לפונים אליהם?
האם רב אמור לפתור מצוקות?
אני מניח שאם מישהו היה פונה לרב ומבקש ממנו להנחות אותו בבניית דק במרפסת ביתו, הרב היה עונה לו: "תשמע, אני רואה שאתה במצוקה ואני מוכן להקדיש לך שעה מזמני כדי לסייע לך, אבל דע לך: אני לא יודע כיצד לבנות דק. אם באמת ברצונך בדק, מומלץ לך לפנות לאיש מקצוע בתחום".
אפשר להציע אפשרויות שונות בכדי לענות על השאלה למה רב כזה או אחר מוכן להציע את עצמו בכדי לטפל במצוקות הנפשיות של בני קהילתו, תלמידיו או סתם אנשים שנקרו בדרכו. חלק מהתשובות הללו טובות יותר ומבוססות על כך שאין חכם כבעל הנסיון, וחלקן פחות טובות. אותי מעניינת דווקא השאלה הבסיסית, האם זה נכון שהרב אמור לפתור את מצוקותיהם של כל הפונים אליו?
לפני כמה חדשים השתתפתי בכנס של רבנים בנושא "הרב והמטפל". לקראת סוף הכנס עמד מהקהל אחד הרבנים מבעלי הזקנים הלבנים ופנה אלינו, הרבנים הצעירים, ואמר בערך כך: "אחרי שנים לא מעטות ברבנות אני יכול לומר לכם שהדבר הכי חשוב במקצוע זה ענוה. על הרב לדעת לאלו נושאים הוא מוכשר, לאלו נושאים הוא יכול לפנות זמן לטפל, ולאלו נושאים עליו לכוון את השואל למישהו יותר מוכשר ממנו".
במהלך הכנס הוצגו ע"י אנשי מקצוע דיסציפלינות שונות לטיפול בסכסוכים: הדיין - זה שתפקידו לחתוך את הדין, להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע. המטפל/הפסיכולוג - שתפקידו לנסות למצוא את השורש של המצוקה ולטפל בה. והמגשר - שתפקידו לעזור לצדדים המסוכסכים לנהל משא ומתן על מנת לפתור את הסכסוך. לאחר מכן נשאלה השאלה: לנוכח מגוון אנשי המקצוע הללו, אשר למדו והתמקצעו שנים רבות במקצועם, מה תפקידו של הרב?
הדוקטרינה שהוצגה בכנס היא, שעל הרב להוות צומת הכרעה, להכיר את האפשרויות השונות ולדעת להפנות וללוות את הפונים אליו, הנצרכים לטיפול מקצועי, אל עבר איש המקצוע המתאים. גם תפקיד מצומצם זה שיועד לרב, איננו דבר של מה בכך. פעמים יהיה על הרב לומר לאדם הנמצא במצוקה שמצוקתו היא תופעה נורמלית לחלוטין שכל אחד מתמודד איתה, ולפעמים יהיה על הרב לעבוד קשה על מנת לשכנע את הפונה שהכתובת הנכונה לפנייתו היא איש מקצוע בעל ידע ונסיון מתאימים, על אף שלא תמיד נעים ונוח לפנות לאיש מהסוג הזה.
אחת הנקודות בכנס שממש האירו את עיני היתה, שדווקא נציג בתי הדין הרבניים בכנס קבל בדבריו על רבנים שאינם מצויים מספיק בתחום חושן-משפט, אך בכל זאת מנסים את כוחם מול בעלי דין. התוצאות של ניסיונות אלו מגיעות בסופו של דבר לבית הדין, ואז קשה מאד לתקן את הנזק שכבר עשה אותו רב לא בקי. בעיני, ברור שהדברים נכונים פי כמה בתחומים של טיפול במצוקות נפשיות. וכפי שאמרו זאת לפני: “A man’s got to know his limitations” - על האדם להכיר במגבלותיו.
הכותב הינו בעל הבלוג "רב צעיר"