טובים השניים מן האחד

רגילים אנחנו שמחברים בספריהם מציגים לנו דמות מסוימת, כדי להמחיש לנו את בעיותיו של האדם, את כישלונותיו במלחמתו עם היצר הרע, וכן את הניצחונות שלו במלחמה זו. הדמות - הזאת לפעמים היא ריאלית, כמו בספרים על גדולי ישראל כגון ר' אריה לוין, או דמות דמיונית כמו בסיפוריו של ר' נחמן מברסלב. הצגת הדמות מאפשרת לקורא להזדהות איתה, כביכול, לראות ולהעריך את עצמו ואת מעשיו מן הצד. יש בכך תועלת רבה, כיוון שבדרך כלל אדם נוטה להצדיק את עצמו ואת מעשיו, ואין לו אפשרות לבחון אותם בצורה אמיתית ללא נגיעות ואינטרסים. לכן כאשר אדם מסתכל על עצמו מן הצד, הרי הוא מנטרל את הנגיעות הללו ורואה את עצמו באור אמיתי יותר ועל ידי כך משפר את התנהגותו ואת מעשיו וזוכה לחיי העולם הבא.

הרב סולובייצ'יק לרוב לא עוסק בתוכחות מוסר בספריו אלא לוקח על עצמו משימה, והיא: להסביר את התנהגות האדם, יהודי ירא שמיים מבחינה השקפתית- מחשבתית. הוא נכנס לעולם של תפיסות שונות ומשונות, השקפות שהסתובבו בעולם לפני אלפי שנים, בזמן הפילוסופים היוונים ותלמידיהם ועד אחרוני הוגי דעות יהודים ולא יהודים. אם ננסה לבחון את כלי ההמחשה שהרב משתמש בהם נווכח לדעת שיש כאן משהו חדש באופק היצירה המחשבתית. במקום אותה דמות להזדהות שכבר התרגלנו למצוא בספרות המוסר, נראה כאן שתי דמויות, שני אנשים שונים בדרך כלל במהותם, בתפיסתם ובהתנהגותם. ניתן לחשוב אולי שגם זה לא חדש, אלא כמו שאמרו החכמים: "אין הדבר ניכר אלא מתוך הפכו". כלומר , כדי שנדע שטוב הוא אכן טוב ועד כמה הוא טוב, לפעמים הכי כדאי שנראה את הרע, ומיד כל הדברים יעמדו על מקומם. אם כן שני גיבורים אחד חיובי- הצדיק, ואחד שלילי- הרשע, כשהם ביחד נותנים אפשרות לקורא לראות את הדברים באור ברור יותר. לא כן אצל הרב סולובייצ'יק. אין כאן גיבור אחד חיובי וחברו השלילי, אין כאן צדיקים ורשעים, אבל יש כאן שתי תפיסות של המציאות, ושתיהן אמת.
מכירים אנו אחד מהמושגים בחסידות, ששמו "צער השכינה". הקב"ה היטיב עם ברואיו וברא את העולם בחסד וברחמים, הצטמצם והכניס את שכינתו לתוך החומריות של העולם הזה. על אף הניגוד ואי ההתאמה בין השכינה, שהיא רוחנית, לבין העולם הזה שכולו חומר, הוריד הקב"ה