הבוקר (ב') העלה הרב בני לאו פוסט עקב חיסולו של מנהיג דאעש אבו בכר אל בגדאדי.
"העולם התבשר על חיסולו של אבו בכר אל בגדדי, הטרוריסט המבוקש ביותר בשנים האחרונות.
זו שמחה על אובדן מקור של רשע.
במקרה, או שאין מקרה בעולם, בזמן שהתבשרנו את הבשורה הזו יצאתי משיעור של הפרק היומי – ישעיהו פרק ב. הכותרת של השיעור היתה "חדלו לכם מן האדם".
ישעיהו מבקש ללמד כי מקור הכוח אינו של האדם אלא של בוראו. הוא מתחנן בפני שומעיו שיראו מעבר למציאות הנגלית לעין ויבינו כי האדם המשתרר כעת עלול להפוך לנרדף ונרעד ביום המחר:
וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא;
וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ
חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא (ב י-כב).
ישעיהו המליץ לבני דורו לחפש מקלט ומגן במערות הצורים ובמחילות העפר.
על רקע זה מרתק לקרוא את שירה של נעמי שמר "שבחי מעוז", שנכתב בשנת תשכ"ט (1969) לאחר ביקור שערכה המשוררת במעוזי צה"ל בסואץ. במקום הזמנתו של הנביא לברוח למערות ולנקרות הצורים מפחד יום ה', הציעה שמר לבנות מעוזים כמקור לחוסן לאומי וגבורת האדם. במקום לברוח למנהרות ולנקרות הצורים הציעה "אבוא במנהרות" ובסופו היא עומדת ומזהירה את שונאיה: "אבוי לו מעוקצי ואבוי לו מדובשי".
כבוד לנו שהשירה הבוקעת מהעורף מחזקת ומעצימה את החוסן הלאומי. אבל גם נכון לנו לעמוד על המשמר של חטא היוהרה. חיסול אויב רע הוא הכרח. אבל סגידה לכוח יכולה להתהפך לנו על הפנים. בין שירת מוצאי ששת הימים לשירת מוצאי יום הכיפורים עבר העם היושב בציון שיעור גדול בענווה. במילותיה של רחל שפירא: "יצאנו לדרכינו שקטים ונדהמים, עקבות הסערה היו בכל מקום".
העולם הבוקר משוחרר מנוכחות רעה של אל בגדדי. על זה אנחנו אומרים תודה לכל מי שלקח חלק במבצע המסוכן והמאתגר הזה. מנשיא ארה"ב מותר לבקש שיהיה מעט עניו ויכיר במקור הכוח, כי במה נחשב הוא?"