אחרי סערת "עשרת הדברות לצניעות הילדה", הרב שלמה אבינר לא מתנצל ואומר לכיפה: "אני לא מכריח אף אחד לקרוא מה שאני כותב – ושאף אחד לא יכריח אותי מה לכתוב. מה זה פה דיקטטורה? מוזר לקבל ביקורת כזאת דווקא מאנשים שדגל הליברליות בידם".
היום (ה') פרסם ראש ישיבת עטרת כהנים, הרב שלמה אבינר פוסט שכותרתו הייתה: 'אני רוצה להיות ילדה צנועה'. הרב אבינר סידר מספר תכתובות שהגיעו אליו מידי נשים צעירות לגבי צניעות וניסח את עשרת הדברות לצניעות הילדה. בין היתר נכתב בעשרת הדברות: "אכפתר את החולצה עד הכפתור העליון ואפילו אלבש חולצה כזו שהחלק התחתון של הצוואר מכוסה". ו -"בלי עגילים ובלי תכשיטים ובלי קישוטים" ועוד.
הפוסט קיבל לא מעט תגובות כלפי הרב. בראיון לכיפה אומר ראש ישיבת עטרת כהנים כי הוא אינו מתחרט על פרסום הפוסט וכי אינו קרא כלל את התגובות.
האם נשים במגזר צריכות לשמור יותר על צניעות?
"מה שהילדות האלו כתבו זו הלכה. הם כתבו אפילו דברים מעבר לזה – שהם לא הלכתיים אז הורדתי אותם. את החומרות אני הורדתי. מה שיש שם זו הלכה – לא חומרה. אני הקלתי".
היו לא מעט תגובות
"אני לא קורא את התגובות. אבל על כל פנים, מה שיש כאן זו הלכה".
צנועות מספיק? למצולמות אין קשר לכתבהצילום: פלאש 90
יש שיגידו שהכללים הללו מתאימים יותר לאוכלוסייה החרדית ולא לציונות הדתית
"יש כלל גדול שנקרא 'המציאות עוקבת את ההלכה ולא ההכלה עוקבת את המציאות'. אם יש הבדל בין ההלכה לבין המציאות – אז כדאי לשנות את המציאות. יש אנשים שמפטפטים בבית הכנסת – אז נשנה את ההלכה שיהי מותר לדבר בבית הכנסת? זאת ההלכה".
אנחנו לא הולכים לכיוון של אמא טאליבן?
"קוראים לזה הכשל הלוגי של שלילת האמצע. לא חייבים להיות מעבר להלכות צניעות, אבל גם לא צריך להיות מתחת להלכות צניעות. אני זוכר כשהייתי נער והייתי בבני עקיבא מעורב בחוץ לארץ – הבנות היו לבושות לאין ארוך יותר צנוע מהיום. לבשו חצאיות רחבות, ולא דבוקות, חצאית מתחת לברך ולבשו חולצות סגורות למעלה, ולא צמודות לגוף. אני לא בקיא באופנה – אבל אני בטוח שהם היו יותר צנועות מהיום".
חטפת לא מעט ביקורת. אתה לא מתחרט?
"אז מה אם חטפתי ביקורת? אי אפשר על פי ביקורת לשנות את התורה. ברוך השם הציבור של הציונות הדתית הוא לא הציבור הרפורמי. כשאני כותב מאמר אני לא מכריח אף אחד לקרוא. אני כותב את זה בשביל מי שכן מעוניין בדברים כאלה. אני מאמין בחופש הביטוי ו'בחיה ותן לחיות'. אני לא אומר לאנשים מה לכתוב, אז למה שאנשים יגידו לי?"
"נשים מאמריקה, גויות שבאות לארץ בכל מיני עסקים ועניינים – הן יוצאות מזועזעות מהלבוש של נשים במשרדים. אנשים מזועזעים – גם לגבי גברים. בקיצור, אני לא מכריח אף אחד לקרוא מה שאני כותב – ושאף אחד לא יכריח אותי מה לכתוב. מה זה פה דיקטטורה? אני לא מבין. אם זה היו אנשים צרי אופק, מילא, אבל אנשים שדגל הליברליות בידם, הם חוסמים את חופש הביטוי? מוזר מאוד".