האקדמיה ללשון העברית יוצאת שוב לעשות סדר בטעויות הנפוצות ביותר של חיי היום-יום. הפעם על המוקד, 18 צורות הגייה לא נכונות של מילות היחס. "לטובת המתבלבלים, אנו משתפים שוב טבלה של שגיאות נפוצות בהגיית צורות נוטות של מילות היחס ובצידן תיקוניהן - בתוספת הסבר דקדוקי קצרצר" מסרו באקדמיה ללשון.
18 מילות יחס שאתם הוגים לא נכון
אֶתְכֶם, אֶתְכֶן (ולא אותכם, אותכן) - נטיות אלו של ציין המושא 'את' שונות מן הנטיות האחרות שבהן יש חולם (אוֹתִי, אוֹתְךָ), כנראה משום שהן בעלות מבנה הברתי שונה (ההברה הראשונה סגורה).
אֲלֵיכֶם, אֲלֵיהֶם (ולא אֵליכם, אֵליהם) - בגלל המרחק מן ההברה המוטעמת הצירי באל"ף הופך לחטף פתח.
אֶצְלָם, בִּשְׁבִילָם (ולא אצלהם, בשבילהם) - מילות יחס אלו נוטות על דרך היחיד, כמו סִפְרָם (הספר שלהם) ולא כמו סִפְרֵיהֶם (הספרים שלהם).
אוֹתָךְ, אִתָּךְ (בלי ניקוד: איתך) (ולא אותֵך, איתֵך) - כמו לָךְ, בָּךְ. השיבוש נובע מהיקש לנטיות אחרות דוגמת בגללֵך, לידֵך.
אֶצְלְכֶם, אֶצְלְכֶן (ולא אצלָכם, אצלָכן) - כמו בגללְכם, לידְכם.
כְּמוֹכֶם, כְּמוֹהֶן (ולא כָּמוכם, כָּמוהן) - לפי כללי הדקדוק המילים מוטעמות בהברה האחרונה (־כֶם, ־ֶהם), ולכן תנועת ההברה הראשונה מתקצרת לשווא.
מִכֶּם, מִכֶּן (ולא ממכם, ממכן) - הצורות המשמשות מני המקרא ועד ימינו הן מִכֶּם, מִכֶּן (=מן+כם, =מן+כן בהידמות הנו"ן לכ"ף).
מִמֶּנּוּ, אֵינֶנּוּ, עוֹדֶנּוּ (ולא ממנוֹ, איננוֹ, עודנוֹ) - מקור השורוק בכינוי הארוך ־הוּ.
עִמָּכֶם (ולא עמְכם) - כך תמיד במקרא, למשל "לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם" (בראשית מב, לח), וככל הנראה זה שימור של תנועה היסטורית קדומה.