בטורו השבועי ב"ישראל היום", תיאר הבוקר (ו') הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל שורה של זירות שהופכות יחד לתמונת מצב מטרידה: רפיח ועסקת החטופים, יחס המדינה למשפחת גולדין, סיומו האפשרי של משפט נתניהו - ולבסוף, האיום העיקרי והמתעצם מטורקיה. לדבריו, ישראל עוד לא הפנימה עד הסוף מול מי היא עומדת, ומה בעצם מונח כאן על הכף.
משפחת גולדין היא רק דוגמה למדיניות לקויה
לגבי רפיח, טוען סגל כי במשך שנים ישראל חיה בתרבות "הפרוטקשן": משלמים לבריון כדי שלא יתפרע. חמאס וחיזבאללה המציאו צורות שונות של לחץ וטרור - צעדות על הגדר, בלונים, קסאמים, מנהרות - וישראל הסכימה לשלם, בכסף ובהקלות, כדי לקנות שקט. אחרי 7 באוקטובר, הוא מזכיר, המשוואה התהפכה: ישראל היא זו שתוקפת בשבע חזיתות, והעולם הוא זה שמנסה "להרגיע אותה" ולשלם כדי שתעצור. השאלה אם בעסקת רפיח נחזור להרגל הישן - לשלם שחרור מחבלים תמורת שקט - או שנשאר במשוואה החדשה.
שמחה ולאה גולדין, צילום: אלון גלבוע
משם עובר סגל למשפחת גולדין. הוא הזכיר את דבריה של לאה גולדין, שתקפה השבוע את החלטת הממשלה מ־2021 להעביר חיסוני קורונה לראשי חמאס בלי לדרוש תמורה ממשית על החזרת בנם הדר. סגל טען כי זו דוגמה קלאסית ל"הפרדה" המסוכנת שישראל עשתה בין עזה לחמאס: נלחמה בארגון טרור כאילו אין לה אחריות אזרחית, ודאגה לאוכלוסייה כאילו אין שלטון טרור מעליה. כך, לדבריו, חמאס קיבל כסף, דלק וחיסונים - והחטופים נשארו מתחת לאדמה.
טורקיה היא "איראן החדשה"
בחזית הפנים, הזכיר סגל את הצעותיהם המנוגדות של הנשיאים אהרן ברק ודונלד טראמפ לסיום משפט נתניהו - ברק דורש הודאה ופרישה מהחיים הפוליטיים בתמורה לסגירת ההליך, בעוד טראמפ מבקש לסיים את המשפט בלי הודאה ובלי עונש כדי שנתניהו יישאר בתפקידו. סגל הדגיש כי רוב העובדות בתיקים אינן שנויות במחלוקת, אלא הפרשנות אליהן, ותוהה כיצד ינהגו הנשיא יצחק הרצוג ושופטי בג"ץ ביום שבו תונח לפניהם בקשת חנינה.
אבל האזהרה החריפה ביותר בטור שמורה לטורקיה. סגל הזכיר שהשגרירות הישראלית באנקרה, בירת טורקיה, כמעט מושבתת מאז 7 באוקטובר, בעוד שלטורקיה יש בישראל כ־50 דיפלומטים הפועלים מתל אביב ומירושלים. לדבריו, הם לא עסוקים בטיפוח היחסים אלא בפגיעה בישראל מבפנים. במקביל, טורקיה של ארדואן בונה בסיסים צבאיים, מרחיבה את השפעתה בעולם המוסלמי והטורקי ומאשימה את ישראל בדיוק במה שהיא עצמה שואפת לעשות - עד כדי הכללת ישראל ב"ספר האדום" של האיומים על הביטחון הלאומי הטורקי.
סגל טוען כי בעוד שכולם מדברים על איראן וחמאס, ישראל לא באמת הטמיעה את גודל האיום הטורקי: מדינה מוסלמית חזקה, חברה בנאט"ו, בעלת שאיפות אזוריות ואידיאולוגיה אנטי־ישראלית עמוקה. לדבריו, לישראל יש כלים להגיב - מהגבלת הנוכחות הדיפלומטית הטורקית בארץ ועד בלימת הניסיונות הטורקיים להשפעה בעזה ובמזרח ירושלים - אך כל עוד לא נבין שטורקיה היא לא רק "עוד מבקרת" אלא איום אסטרטגי, נמשיך להילחם בחזית אחת בזמן שהאיום הגדול ביותר נבנה מן הצד.