מאמר הלכתי חדש: נאשם בפלילים לא יכול לכהן בתפקידים ציבוריים

בזמן ממשלת השינוי עלה "חוק הנאשם", חוק שמטרתו למנוע מנאשם בפלילים להיבחר ולכהן כראש ממשלה. בסופו של דבר החוק לא עבר, אך במסגרת כתב העת "תחומין" של מכון צמת התפתח דיון מעניין בסוגיה הפוליטית מנקודת מבט הלכתית. בכרך מג התייחס לסוגיה הרב יהודה זולדן, ובכרך מה החדש משיב לו פרופ' בנימין פורת ומציג מקורות הלכתיים מהם ניתן ללמוד כי החוק רצוי מנקודת מבט הלכתית.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאחוק הנאשם: הפתרון של הרב חיים נבון

  22/06/22 17:36

הגשת כתב אישום: קול בעלמא או החלטה מבוססת?

פורת הוא פרופסור למשפט עברי, ראש המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית, במאמרו הוא מבחין בין הדחה לבין מינוי. "בניגוד להדחה מתפקיד, לעניין מינוי לכתחילה הדין שונה. [...] מדברי הפוסקים עולה שיש להבחין בין שני העניינים: אין די בחשדות כדי לפסול אדם מעדות ולפגוע בחזקת הכשרות שלו, אך די בחשדות כדי למנוע את מינויו לתפקיד ציבורי".

במאמרו טוען הרב זולדן כי הגשת כתב אישום נחשבת "קול בעלמא", דבר שאינו מוכח ועל כן אין בו ממש בכדי למנוע מאדם שהוגש נגדו כתב אישום להתמנות לתפקיד ציבורי. פרופ' פורת מסביר שהגשת כתב אישום היא אירוע רציני יותר: "ההחלטה על הגשת כתב אישום מתקבלת לאחר בירור מעמיק ויסודי שכלל חקירות ואיסוף ראיות, ורק אם הפרקליטות סבורה כי יש סיכוי סביר להרשעה". פורת מייצר מדרג חדש בו "שלב החקירה המשטרתית מקביל לקול בעלמא ושלב הגשת כתב האישום הוא שלב מתקדם יותר".

נתניהו בבית המשפט | צילום: Chaim Goldberg,Flash90

"לשיטת השו"ע והאחרונים, הסבורים שדי בקול בעלמא כדי לפסול מינויו של אדם לתפקיד ציבורי ייתכן שמן הראוי היה לקבוע כלל מחמיר אפילו יותר, שלפיו כבר בשלב החקירה המשטרתית יש להימנע ממינוי אדם שנחשד בפלילים לתפקיד ציבורי!", הוא כותב עוד.

בחירת הציבור: קולא או חומרא?

במאמרו מבחין הרב זולדן בין מינוי מגבוה לבין בחירה של העם, אבחנה ממנה הוא מסיק כי לא ניתן למנוע מהבוחרים לבחור כרצונם. "לא ניתן למנוע מאדם להציע עצמו לתפקיד רק על סמך חשדות ורינונים ולא ניתן למנוע מציבור הבוחרים לבחור בו", כותב הרב זולדן. פרופ' פורת חולק: "מדברי הפוסקים נראית גישה הפוכה, מחמירה יותר, שלפיה הבחירה הציבורית אינה מכשירה את כהונתו של מועמד שעבר עבירה, ולדעת חלק מן הפוסקים היא אף מחמירה את הבעייתיות שבמינויו", חולק ומצרף שלוש תשובות המוכיחות את טענתו.

פרופ' פורת מסביר כי הגישה העומדת ביסוד גישתם של המגביהים את הדרישות המוסריות היא השוואה לדיינים, הנדרשים לרף גבוה במיוחד. פורת מצטט את מימרת חז"ל "כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל" וכותב: "הציפייה ההלכתית היא אפוא כי בזירת ההנהגה הציבורית יכהנו אנשים נקיי כפיים, בדומה לסטנדרט הנדרש באולם בית הדין. גישה זו תובענית הרבה יותר מזו שנקט בה המחוקק הישראלי".