פסק הלכה בחוברת הלכתית חדשה: "ראוי שהכלה תיתן טבעת לחתן במהלך החופה"

"התרגלנו כחברה להגיע לחופות של חברים ובני משפחה ולפגוש שוב ושוב את אותו טקס מוכר, המולבש על זוגות שונים באופן גנרי. התרגלנו לחשוב שההלכה מייצרת אך ורק אפשרות אחת לגבי האופן שבו החופה תיראה ומה ייאמר בה. התרגלנו שחלקים רבים מהחופה אינם דוברים את השפה שלנו ולא מבטאים את תפיסת הזוגיות שלנו" – כך כותבים הרב ד"ר עידו פכטר וגילה אליאש, עורכת חופות, בחיבורם החדש "כלולות", המבקש להיות "מדריך להיכרות ובנייה משותפת של טקס החופה".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאקובץ חדש מנסח הלכות בעקבות ה-7 באוקטובר: "כל דבר במציאות משפיע על ההלכה"

  18/04/24 14:46

בהקדמה כותבים השניים כי בטקס החופה המקובל, הכלה – והנשים בכלל – כמעט ואינן משחקות תפקיד. בהתאם לכך, הם עוסקים בעיקר במקומה של הכלה בטקס. החיבור נכתב במסגרת בית המדרש "למעשה", אותו מוביל הרב פכטר, ועובר דרך 11 תחנות החופה. "הטקס המקובל היום במדינת ישראל הוא לרוב טקס חתום, סגור ומוגמר", הם כותבים. "נוצר מצב שהצורה שבה מתעצב טקס החופה ברבנות נתפסת בעיני הציבור כאופציה ההלכתית היחידה האפשרית".

כלולות צילום: בית המדרש "חמעשה"

טקס שבו הכלה אינה משמיעה באופן ברור את רצונה והסכמתה לקידושין הוא בעייתי מבחינה הלכתית

אחת הסוגיות הנפיצות שדנים בהן השניים היא הענקת טבעת לחתן על ידי הכלה – מעשה סמלי שמבטא שוויון, בניגוד לחופה המסורתית בה רק החתן עונד טבעת לכלה. "אנו סבורים שראוי שהכלה תיתן טבעת לחתן במהלך הטקס, בהתאם לכללי ההלכה ולמוסכם ביניהם", כותבים פכטר ואליאש וטוענים כי ישנה בעייתיות הלכתית בחופה בה הכלה אינה משמיעה באופן ברור את רצונה והסכמתה לקידושין.

סוגיה נוספת שעולה היא נוסח ברכת האירוסין. "נוסח הברכה עלול לצרום, הברכה מנוסחת באופן לא שוויוני", הם כותבים, אך מציינים כי מבחינה הלכתית הקידושין תקפים גם אם הברכה לא נאמרה. הצעות נוספות שהם מעלים נוגעות לשינוי הנוסח או קריאת החתימה בלבד בהתאם לכלל "הכל הולך אחרי החיתום". גם נושא עדות נשים עולה לדיון. "לצערנו עדיין לא הוכשרה עדות נשים בקידושין, אין לנו ספק שלשם ההלכה צריכה להגיע אך הדבר עוד לא קרה", כותבים השניים, וממליצים לבחור "עדוֹת לשם כבוד" – גם בטקס חתימת הכתובה וגם במהלך החופה.

"במציאות ימינו הכתובה אינה משרתת עוד את ייעודה המקורי להגן על האישה, ולעתים היא אף גורמת ההפך מכך"

באשר לכתובה, כותבים פכטר ואליאש כי כיום המסמך אינו ממלא את ייעודו ההיסטורי – הגנה על האישה. "במציאות ימינו הכתובה אינה משרתת עוד את ייעודה המקורי, ולעתים היא אף גורמת ההפך מכך", הם כותבים. "אם מטרת הכתובה המקורית היתה להגן על האישה, ראוי היה לתת כלים הלכתיים עדכניים כדי למנוע מצב של עגינות או סרבנות גט". לדבריהם, כלים אלה קיימים כיום בצורת הסכמי קדם נישואין או תנאים בקידושין, ולטענתם "נראה שיש חובה לאמץ פתרונות אלו".

הרב ד"ר עידו פכטר צילום: לירון מולדובן

גילה אליאש צילום: רעות שרייר

סוגיות נוספות בהן מבקשים השניים להחיל שוויון בין בני הזוג כוללות את ברכת שהחיינו ("אם החתן מברך שהחיינו, ראוי שגם הכלה תעשה זאת ויברכו יחד"), אמירת שבע הברכות ("מעיקר הדין גם נשים יכולות לברך בשבע הברכות") ואמירת הפסוק אם אשכחך ירושלים ("אין שום סיבה שרק החתן יאמר את הפסוק. זיכרון ירושלים משותף לשני בני הזוג ולכן ראוי שגם הכלה תאמר יחד עם החתן פסוק זה").

"מטרתנו להראות שבתוך המסגרת ההלכתית ישנן אפשרויות רבות. איננו רוצים שטקס החופה יהיה מיצג ארכיאולוגי למציאות נכחדת"

בסיום ההקדמה מדגישים פכטר ואליאש כי עבודתם נובעת מתוך "מחויבות, שייכות וחיבור עמוק להלכה", וכי אין להם רצון לחרוג ממנה. "מטרתנו להראות שבתוך המסגרת ההלכתית ישנן אפשרויות רבות לבניית טקס חופה רלוונטי ומשמעותי יותר לזוגות רבים, ללא צורך בפריצת הגדר ההלכתית", הם כותבים. "איננו רוצים שטקס החופה יהיה מיצג ארכיאולוגי למציאות נכחדת. ההפך – אנו מאמינים בעושר המשמעות שטמון בטקס המסורתי, ועל כן סבורים שחובה עלינו ליישם אותו נכון במציאות זמננו".