100 חטופים "מתגעגעת לתיזוזים של יונתן, הוא היה מתקשר אליי מהחדר למרות ששנינו בבית"

לצד הכאב והתקווה, בני משפחות החטופים נושאים בליבם געגועים עמוקים לפרטים הקטנים שהרכיבו את שגרת חייהם. יצאנו לשמוע מהם למה הם הכי מתגעגעים | הגעגוע בקצה המנהרה - איילת כותבת לבנה החטוף יונתן סמרנו

תהילה שינובר תהילה שינובר, חדשות כיפה 08/12/24 16:30 ז בכסלו התשפה

"מתגעגעת לתיזוזים של יונתן, הוא היה מתקשר אליי מהחדר למרות ששנינו בבית"
יונתן סמרנו ז"ל ואמו איילת, צילום: באדיבות המשפחה

בשבעה באוקטובר יונתן סמרנו בן ה-21 חגג במסיבת הטבע בקיבוץ רעים. כשהחלה המתקפה יונתן נמלט עם חבריו לקיבוץ בארי, שם נורה על ידי המחבלים ונחטף לעזה. בדצמבר 2023, כחודשיים לאחר מכן, עודכנה המשפחה כי יונתן נרצח בשבי וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. אמו, איילת, מתגעגעת לבנה האהוב שהלך מוקדם מדי.

"יונתן היה מתקשר אליי מהחדר ומבקש ארוחת בוקר, זה תמיד החמיא לי"

"בבקרים, בעיקר בסופי שבוע, יונתן היה מחייג אליי מהחדר שלו ושואל כמו שרק הוא היה יכול היה: 'אמא, איפה את?'. הייתי עונה: 'בבית' (הוא כמובן ידע את התשובה). 'בא לך להכין לי ארוחת בוקר?'. גם פה הוא ידע את התשובה מראש - אף פעם לא יכולתי לסרב. האמת, זה תמיד החמיא לי ומילא אותי, שהבנים שלי אוהבים שאני מכינה להם ארוחת בוקר. ואז הוא היה מפרט כל פעם מחדש: תעשי טוסט, חביתה, סלט כמו שאני אוהב".

"ואני כל כך מתגעגעת לטלפונים הללו, כשאני והוא באותו בית והוא מחייג ומריץ אותי ממקום אחד לשני בבית ואז אני מגלה שזה הוא בטלפון. ואחרי שהייתי מכינה את ארוחת הבוקר היינו יושבים, הוא אוכל אני מצטרפת, ואלו שעות האיכות הכי טובות שהיו לנו. יונתי אוהב להתייעץ ולשתף, יכולנו לשבת שעה שעתיים, בלי למהר, ונהניתי מכל רגע. מתגעגעת לכל בקשה, לכל תיזוז, לשיתופים, להתייעצויות. אמא מתגעגעת".