אי אז באוקטובר 2018, כשאוקטובר עוד היה סתם חודש, אורנה פרץ הייתה האישה שנתניהו כינה "משעממת". ראש הממשלה דאז (וכיום) הגיע עם שר הבריאות לקריית שמונה ופרץ הייתה פעילה חברתית שנלחמה נגד סגירת המיון בעיר. כשניסתה להתפרץ לנאומו עם שאלותיה הוא השיב, לקול מחיאות כפיים סוערות: "את פשוט לא מעניינת, את משעממת אותנו". שש שנים אחר כך, פרץ עדיין תושבת קריית שמונה (לפחות בכתובת), אמא ל-3 וסבתא ל-7, אבל דווקא עכשיו יש לה הרבה פחות ביקורת על נתניהו.
נתניהו לאורנה פרץ: "את משעממת אותנו" (כאן 11)
צפו: נתניהו לתושבת קריית שמונה שמחתה – "את פשוט לא מעניינת, את משעממת אותנו" @rubih67 pic.twitter.com/3pqUzMIZHK
— כאן חדשות (@kann_news) October 16, 2018
"אני כן מרגישה שרואים אותנו", היא מודה בראיון ל"חדשות כיפה", "אבל כל עוד אנחנו נלחמים ברפיח ואין מספיק כוחות אי אפשר גם וגם". התקווה העיקרית שלה היא שישראל לא תסגור הסכם שלום עם לבנון, אלא תגרום להם לשלם את המחיר שמגיע להם. אני מבררת האם היא סומכת על המנהיגים שיחזירו את הביטחון לצפון, והיא משיבה: "כשאני רואה שארצות הברית בשיתוף פעולה מלא עם איראן אני מודה לאלוהים שיש לנו ראש ממשלה כזה, ולא מהצד השמאלי של המפה. לא יאיר לפיד ובטח לא בני גנץ שאני לא סומכת עליהם בשום דבר".
החיים במלון: "זה כמו האח הגדול, שבעה חודשים במקום סגור"
פרץ אמנם לא כועסת על הממשלה, אבל זה לא אומר שאין בה כעס. דווקא יש, והמון. הוא התחיל עוד בימים הראשונים שאחרי השבעה באוקטובר, כשהייתה צריכה להתקשר בעצמה למנהל המלון "אחוזת משי" בטבריה ולבקש ממנו להתפנות לשם יחד עם המשפחה שלה. "הפינוי דרך הרשות המקומית נעשה בצורה מאוד לא נעימה", היא מסבירה, "ראש העיר דאג בהתחלה לו ולמקורבים שלו. שלחו אנשים למקומות הזויים לגמרי. כשראיתי שאף אחד לא מתייחס אליי פתחתי חמ"ל אצלי בבית".
כיום, כמעט שמונה חודשים מפרוץ המלחמה, הם עדיין במלון. "זה מקום שקט, נחמד, יש לנו מנהל מלון שפשוט התברכנו בו", היא מרעיפה, "בתוך כל הכאוס הנורא, הדאגות, הדיכאונות, החרדות, בתוך כל זה אנחנו במקום עם אנשים ממש טובים". עם פרץ הגיעו למלון גם שניים מנכדיה, הקטן בן שנתיים. "הוא לא מכיר שום דבר חוץ מהמלון הזה", מספרת הסבתא, "כאן הוא התחיל ללכת, התחיל לדבר, הוא מכיר את השמות של כל האורחים במלון. הוא לא יודע איך הבית שלו נראה". אני שואלת האם אחרי כל כך הרבה זמן מתחילים להתרגל, והיא מתפרצת לדבריי ומתקנת אותי: "להתפגר. זה כמו 'האח הגדול', שבעה חודשים בתוך מקום סגור".
אורנה פרץ עם אחת הנכדות צילום: פרטי
הרווחה בקריית שמונה: "יש כאן בעיה חברתית חמורה"
לפחות למתמודדי הריאליטי ההוא יש ליווי פסיכולוגי צמוד. כבר חודשים שפרץ הסובלת מפיברומיאלגיה, בעיות גב חמורות וגידול בגזע המוח מבקשת מהרווחה של קריית שמונה ליווי של עובדת סוציאלית, אך לטענתה היא לא נענית. בתחילה הגיעה עו"סית אחת, אך משלא עמדה בעומס היא עזבה. "אין עם מי לדבר", אני שומעת שוב את הכעס בקולה, זה שנאגר במשך חודשים ארוכים, "המצב שלי הולך ונהיה יותר קשה, אני לא יכולה לישון בלילות או להתקלח לבד, את רוצה לדבר עם מישהו ופשוט אין".
התשובה שקיבלה מהרשות הייתה שלא ניתן לפתוח תיקים ברווחה בזמן המלחמה, אך במשרד הרווחה טענו אחרת לגמרי. "ברגע שמישהו רוצה לפתוח תיק ברווחה הוא מחויב לקבל מענה", פרץ מצטטת את התגובה שקיבלה מטעמו של שר הרווחה יעקב מרגי, "דיברתי עם החמ"ל בקרית שמונה והם אמרו בפירוש שאין אפשרות. איזה מין דבר זה? הרווחה בקריית שמונה לא רוצה לתת מענה. ואם המלחמה תימשך עשר שנים? אז מה? יש כאן בעיה חברתית חמורה והרווחה לא מגיעה לכאן, לא שואלת, לא מתעניינת בנו. כלום". מעיריית קריית שמונה טרם התקבלה תגובה.
החיים בטבריה: "מרגיש כאילו אנחנו כופים את עצמנו עליהם"
גם לו הייתה רוצה, פרץ לא יכולה לחזור כעת לבית שלה. כמו בתים רבים בקריית שמונה גם הוא נפגע מהטילים וצינור המים התפוצץ. במשך חודשים ארוכים האזור מטווח ללא הפסקה והעיר איבדה 30 תושבים שנהרגו מפגיעות טילי נ"ט, כמה מהם היו חבריה של פרץ. "קשה לראות ככה את העיר היפה הזאת", משתפת פרץ, "הבניינים שלנו הפכו בית מגורים לחיות. יש מלא ציפורים שעשו קנים בבניין, מהסירחון אי אפשר להיכנס. הכל מלא אבק ועשן מהשריפות, מטונף". מאז שעזבה היא חזרה לבית רק פעם אחת. "נסעתי רק לקחת משהו מהבית, התחילו אזעקות ונכנסתי לפאניקה וחרדות, הייתי אולי חצי שעה בבית".
הפצצות על קריית שמונה צילום: Ayal Margolin,Flash90
גם היחס שמקבלים המפונים בטבריה לא מזהיר. "העבירו אותנו לקופות החולים בטבריה, הרופאים עושים טובה שהם מטפלים בנו", פרץ מתארת את התחושות, "מרגיש כאילו אנחנו כופים את עצמנו עליהם". פרץ מבקשת לזקוף לזכותו של משרד התחבורה את הדאגה לתחבורה בחינם לצורך טיפול רפואי, שמסייעת לה מאוד.
את רואה את עצמך חוזרת לקריית שמונה?
"כן", היא לא מהססת, "אסור לנו לוותר על המקום הזה. צר לי כשאני שומעת על תושבי קריית שמונה שמוכרים את הדירות שלהם, בסוף אנחנו נאבד אותה. אני אחזור לשם ועוד איך, גם הילדים שלי יחזרו והנכדים שלי יחזרו . אסור לנו לוותר על קריית שמונה".