במהלך כנס כיפה 'האומץ לדבר על זה - מתמודדי נפש בצל המלחמה' שנערך השבוע (ראשון) בירושלים בשיתוף קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש נשאה דברים ח"כ מיכל וולדיגר, והתייחסה ליחס הבעייתי של מדינת ישראל לעולים חדשים מתמודדי נפש.
"הכנסים הללו חייבים להימשך עד אשר לא ידרש מאף אחד אומץ כדי לדבר על זה. בינתיים, ידידיי, חייבים הרבה אומץ וכח סבל. דוגמא אחת מיני רבות. מי מהנוכחים כאן עלה ארצה? מי לא נולד בישראל וביקש ועשה עלייה? אתם מכירים אנשים שעשו עלייה? מכירים אנשים עם התמודדות נפשית שביקשו ועשו עלייה?".
"אז בעיני הם גיבורים, להם היה אומץ לדבר על זה, להם היה האומץ לציין את התמודדותם הנפשית בהצהרת הבריאות שלהם, כשביקשו לעלות ארצה, ולצערי הם סבלו מכך קשות".
"סעיף 1 לחוק השבות קובע - "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". אך האומנם זה מתקיים? לכאורה כן. אך יש מספר סייגים לחוק. ברור לכולנו שאלו מקרי קצה, אך בואו נתרכז רגע בסייג השני - 'מי שעלול לסכן את בריאות הציבור או בטחון המדינה'. הסייג הזה נועד, בעיקר, כדי לאפשר למדינתנו הצעירה להתמודד עם גלי העליה הגדולים, שהביאו עמם מחלות מדבקות רבות והתפרצות של מגיפות. הגיוני לחלוטין".
'אלא מה? מכח החוק וסמוך לחקיקתו, הוציאה המדינה נהלים שפגעו קשות במתמודדי הנפש. הסטיגמה שכל מי שמתמודד הוא מסוכן חדרה עמוק גם למקבלי ההחלטות, וכך נשתלה בתוך הצהרת בריאות שנדרש כל מבקש עלייה להגיש שאלה בנוגע לעבר ו/או הווה פסיכיאטרי שלו. פשוט לסמן,האם יש לך או היה לך: מחלת נפש, התמכרות לסמים קשים או אלכוהול, שחפת, לא חליתי במחלה העלולה לסכן את שלום ובריאות הציבור. כן, ממש כך. אותם אמיצים שדיברתי עליהם קודם, שסימנו בחיוב את התמודדותם, אבוד להם. הקשיים שמערימים עלים כבדים מנשוא, רבים מהם או מבני המשפחות שלהם פשוט הרימו ידיים וזנחו את העלייה".
"מדינת ישראל התנכרה (ולצערי עדיין) לאנשים שעל לא עוול בכפם מתמודדים עם קשיים נפשיים, וזה כמובן הפוך על הפוך, שהרי אלו העונים בחיוב לשאלה - מודעים למצבם ומטפלים בעצמם,
אבל לא! הם לא רשאים לעלות לישראל? האנשים הללו נדרשים לחשוף מסמכים רפואיים חסויים ופרטיים ואף להביא חוות דעת מפסיכיאטר שעובד במערכת הציבורית, שלהגיע אליו נדרשת המתנה ארוכה כ"כ וכמובן ממון רב. מדינת ישראל מענישה את אלו שמאובחנים ומטפלים בעצמם, פוגעת בפרטיות שלהם ובכבודם, ומנציחה את הסטיגמה והחשש לפנות עזרה".
כנס האומץ לדבר על זה צילום: יוסי זליגר
"3 שנים אני עובדת על שינוי הנוהל וטופס ההצהרה. לא שהגענו לנחלה ולמנוחה, ובכל זאת - ב"ה התבשרנו לפני מספר ימים שהנוהל שונה וכך גם ההצהרה. אם בעבר נדרש האדם, כל אדם המבקש לעשות עליה, לסמן אם יש או היתה לו מחלה נפשית או שחפת. היום הוא נדרש לסמן - "אינני חולה במחלה העלולה לסכן את עצמי ו/או את הציבור ו/או את בריאות הציבור".
"אז נכון, הצלחנו והורדנו את המילים "מחלת נפש" אבל עדיין ההפלייה צועקת והפגיעה בזכותם הבסיסית של מתמודדי נפש לעלות ארצה קיימת. אני אמשיך להלחם עבור כל מתמודד הנפש, על כך שאין זו מילה גסה, ואין זו מילה מסוכנת ובוודאי שלא מסכנת את בריאות הציבור".
שר הבריאות אוריאל בוסו התייחס בהמשך הכנס לסוגיית טופס העלייה שהעלתה ח"כ וולדיגר ואמר: "לא הייתי מודע אליו ואני בהחלט כבר היום אדבר עם שר הפנים, ואגיד לו שבעיניי זה עד כדי חרפה, ולא צריך להיות הסעיף הזה".