הודעת דובר צה"ל הבוקר (ב') על נפילתו בקרב של סמ"ר נדב כהן ז"ל הביאה את מדינת ישראל לציון דרך כואב של 600 חללי צה"ל מאז פרוץ המלחמה. מיד עם תחילת הראיון, אלי בן שם, יו"ר יד לבנים מתקן אותי: "יש לנו מעבר ל-600 החיילים גם 61 שוטרים שנהרגו, הם היו הראשונים שנלחמו ביום הראשון למלחמה ועוד עשרה אנשי שב"כ, יש לנו למעלה מ-670 חללים במלחמה".
אנחנו מדברים על מספר החללים הבלתי נתפס שגבתה המלחמה עד כה, "מספר החללים הגדול הכניס את כולם להלם, גם את משרד הביטחון וגם את מערכת הנפגעים בצה"ל. אף אחד לא הכין אותנו לטפל בכמות כזו גדולה של נופלים, בהתחלה היו לנו ימים של שמונים הלוויות ביום, זה היה בלתי נתפס" מתאר בן שם.
"ישנו בהר הרצל", הלוויתו של סרן דניאל פרץ ז"ל. צילום: Chaim Goldberg,Flash90
למעלה מ-2000 אחים שכולים ו-400 יתומים
60 סניפים יש ליד לבנים ברחבי הארץ ו-1,500 מתנדבים. "בימים הראשונים" הוא מתאר, "האנשים שלנו ישנו בבתי הקברות, בהר הרצל הייתה לנו כל חצי שעה הלוויה, זה היה בלתי נתפס". במסגרת ההתאמות שעושה מערך הנפגעים לצרכי השעה, גייס צה"ל עוד 90 קציני נפגעים ותיקים.
בן שם מסביר כי אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא השינוי בצרכים של המשפחות השכולות. "אנחנו צריכים להמציא את עצמינו מחדש" הוא אומר, "אם עד עכשיו טיפלנו בהורים בגילאים שישים, שבעים או שמונים, היום ההורים הם בגילאי ארבעים וחמישים. הצטרפו למעגל השכול גם למעלה מ-2000 אחים שכולים ו-400 יתומים שבחלקם הגדול צעירים מאוד. מה שמתאים לגיל שמונים לא מתאים לגיל ארבעים, אנחנו מתאימים את עצמינו לטיפול במשפחות החדשות".
משפחה שכולה בהר הרצל, ארכיון צילום: Tomer Neuberg,Flash90
"יהיה הרבה יותר קשה, יותר אמוציונלי"
בעוד כחודש וחצי נציין את יום הזיכרון ואם בשנה שעברה התחוללו בארץ מהומות שפגעו בקדושת היום, הרי שהשנה המציאות מורכבת עוד יותר וכבר בעיצומה של המלחמה הקולות הקיצוניים בחברה הולכים וגוברים. בשיחתינו מביע בן שם דאגה מהמצב, אני שואל אותו אם הוא חושב שיום הזיכרון יראה שונה השנה, הוא משיב: "בהחלט".
"גם יום הזיכרון בשנה שעברה היה שונה אבל זה רק הקדימון למה שהולך להיות השנה" הוא מתריע, "יהיה הרבה יותר קשה, יותר אמוציונלי ואנחנו נצטרך להיפגש ולקבל החלטות. צריך לראות גם אם הממשלה תקבל את ההמלצות שהמועצה הציבורית המייעצת לשר הביטחון תמליץ".
איך מגשרים על הפערים בין המשפחות השכולות?
בן שם מתאר מצב בו בתוך שנה אחת נוספו למעגל השכול משפחות רבות. "הרבה משפחות חדשות, בייחוד אלה מהשביעי לאוקטובר אבל גם משפחות ותיקות לא רוצות שיגיעו פוליטיקאים לבתי הקברות השנה, אנחנו מקבלים המון פניות" הוא מסביר, "יש כעס גדול בייחוד בקרב משפחות חללי השביעי באוקטובר, יש שם כעס גדול על הצבא והממשלה ויש הרבה משפחות שלא רוצות שיבואו פוליטיקאים ואנחנו צריכים להיערך לזה".
איך?
"אנחנו נעשה דיון בעוד שבועיים עם משרד הביטחון וצה"ל ונקבל החלטות".
הדעות בקרב המשפחות השכולות חלוקות בעניין, איך אתם מנסים לגשר על הפער?
"הרוב הגדול של המשפחות לא רוצות אבל יש גם משפחות שכן רוצות שיבואו פוליטיקאים. אי לכך, אנחנו לא מקבלים החלטה גורפת שכן יבואו או לא יבואו כי אנחנו לא רוצים ליצור קרע בין המשפחות" הוא אומר. מה כן? "אנחנו מנסים לשדל ולדבר ואני חושב שצריכים לקבל את דעת רוב המשפחות, נצטרך למצוא פה את שביל הזהב, הפוליטיקאים יצטרכו להיות חכמים ולא צודקים".
"השנה הפוליטיקאים יצטרכו להראות גדלות רוח"
בן שם נזכר באירועי השנה שעברה ומבקש ללמוד מהם: "אני מאוד אהבתי בשנה שעברה שהמועצה הציבורית המייעצת למשרד הביטחון לא קיבלה החלטה כי לא היו הסכמות בין המשפחות, אבל פה אחד הם לא רצו שמי שלא עשה צבא יגיע לטקסים. אמרו לנו שיש חוקים ופרוטוקולים ובסוף חלק גדול מהשרים שלא עשו צבא באמת לא הגיעו, מלבד בן גביר. אני חושב שהשנה הפוליטיקאים יצטרכו להראות גדלות רוח" הוא רומז.
בן גביר בטקס הזיכרון בבאר שבע, בשנה שעברה צילום: Dudu Greenspan,Flash90
עם תחילת השבוע החלו חלקים בעם להגביר את המחאה נגד הממשלה והשיח מתחיל שוב להקצין. "אני מאוד חושש" אומר בן שם, "אם לא נגיע להבנות בין המשפחות לממשלה, אני מפחד שיפריעו בבתי עלמין, שלא יתנו לדבר, שיצעקו ויקללו. אני חרד מאוד. יום הזיכרון זה יום שכל השנים היה קונצנזוס, אני מפחד שהקונצנזוס הזה ייפגע".