לפני מספר ימים העלה יואל מרשק, איש התנועה הקיבוצית, פוסט בחשבון הפייסבוק שלו וקרא לזוגות וצעירים להגיע לנקודת התיישבות בבקעה. "מבטיח דם יזע ודמעות, הפאלפון שלי פתוח 24/7", כתב. מבחינתו הקרב על הבקעה חשוב מאין כמוהו. בראיון ל"חדשות כיפה" הוא אומר: "איפה שלא נהיה, הפלסטינים יהיו".
"אנחנו צריכים להיות בכל פינה ובכל מקום"
בעברו היה רכז אגף המשימות בתנועה הקיבוצית וכיום הוא נציג תנועה הקיבוצית בתחומי הביטחון, הסולידריות וההתיישבות. בכלל נושא ההתיישבות בוער במרשק ובייחוד ההתיישבות בבקעה. "בבקעה קיימת תחרות על כל מטר אדמה בין היהודים, הבדואים והרשות הפלסטינית. בשטח A הם יכולים לבנות והם אכן בונים בכל פינה גם בלי אישורים והם מתרחבים בלי שום תיאום עם ישראל".
מבחינת מרשק, הדרך להשתלט על כמה שיותר קרקעות צריכה להיות בכל דרך אפשרית, "יש אדמות מדינה ויש לנו רצון להתיישב שם, בהתחלה עם חוות חקלאיות ובעזרת העדרים נוכל לשמר את קרקעות המדינה. בעתיד נקים גם יישובים. כיום אי אפשר באמת להקים יישובים", הוא אומר אבל מוסיף קביעה חד משמעית: "אם לא נהיה שם אז אין טעם להגיד שזה בידינו, אנחנו צריכים להיות בכל פינה ובכל מקום".
הבקעה, נלחמים על כל מטר צילום: Nasser Ishtayeh,FLASH 90
הקשר עם ההתיישבות ביהודה ושומרון: "אצלי זה היה תמיד"
הדגש שלך הוא על בקעת הירדן?
"כן, ביהודה ושומרון זה יותר מורכב אבל בבקעה מדובר ממש על שמירת הקרקעות בידי היהודים, במועצה אזורית מגילות, בקעת אורקניה ועד לצפון הבקעה ובית שאן". על נקודת ההתיישבות החדשה הוא אומר כי התקבלו אצלו כבר כמה פניות וכי הנושא מקודם גם בידי המועצה: "אני בתיאום עם ראש המועצה ועם הצבא וגם עם זמביש ותנועת אמנה שתומכים בנושא הזה ואני מקווה שזה יסתדר".
בניגוד לרושם שעלול לייצר הטייטל "איש התנועה הקיבוצית", מרשק מחובר גם לאנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון ורואה בהם שותפים לדרך ואף נמצא איתם בקשר יום יומי. במסגרת תפקידו שמר מרשק על קשר הדוק עם אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון. אני שואל אותו האם החיבור הזה היה לאורך השנים, והוא משיב: "אצלי זה היה תמיד, אני פועל, נפגש עם אנשי החטיבה להתיישבות ועם מי שצריך".
הבקעה, כמו חומה ומגדל צילום: Yossi Aloni,Flash90
"כמו חומה ומגדל, רק שבמקום בלילה, נבנה אותו ביום"
יחד עם זאת, מרשק, איש התנועה הקיבוצית, עדיין מאמין באפשרות של מדינה פלסטינית גם אם לא בטווח הזמן הקרוב: "העיקרון יצטרך להיות שתי מדינות, אחרי שיותר מ-120 מדינות כבר הכירו בפלסטינים אין סיבה שאנחנו לא ניתן להם את הסממנים של מדינה, הרי הכל יהיה מפורז. מתי? עוד חמישים שנה או מאה שנה, אני לא רואה את זה קורה בעשרים או שלושים שנה הקרובות, זה עניין של חינוך". הוא מדגיש: "בטחונית השטח כולו יהיה בידינו, אבל מה אכפת לנו לתת להם את ההכרה כמדינה, היום הם עוד מוכנים לזה, מחר גם לזה הם לא יסכימו".
אין פער בין העמדה הזו לבין הקמת ההתיישבות בבקעה?
"אנחנו לא מכריזים על סיפוח אלא הולכים קודם על חוות חקלאיות במקומות שבהם נרצה בעתיד להקים יישוב, כמו חומה ומגדל, רק שבמקום לבנות את המגדל בלילה, נבנה אותו ביום כי יש לזה לגיטימציה מלאה".