כשביקשתי ממיכל (28) גרינגליק בן-שלום להציג את עצמה, היא הסתככה והסבירה שהיא לא ממש יודעת איך: "התחתנתי לפני תשעה חודשים, אני לא יכולה להחליף את השם כי גרינגליק זה מותג עכשיו. למרות ששאולי הפציר בי להחליף לבן-שלום כי הוא אמר שגרינגליק זה שם גרוע להתפרסם איתו, אז תודה שאולי", מצחקקת מיכל בעצב. "בכל מקרה השם גרינגליק כאן כדי להישאר".
גם כשאני מבקשת ממנה לספר לי על העיסוק שלה התשובה לא פשוטה: "יש לי תואר ראשון ואני עושה תואר שני, אבל זה לא מעניין כי אני עוזבת את הכל. המוות של שאולי חידד לי מה אני רוצה לעשות בחיים. אני זמרת, זה המקצוע שלי. בדיוק עכשיו הופעתי מול בית ספר בזכרון יעקב. עשיתי להם שיחה-הופעה-הרצאה, לא יודעת לתת לזה שם. עד היום, כל הדברים שעשיתי בחיים היו גוזלים ממני אנרגיה יותר מלהופיע מול 300 בנות במשך שעה ולדבר על הדבר הכי נוגע ללב. הבנתי שזו הדרך שלי לריפוי ולהתמודד עם המצב".
"יש רגעים שאני לא חושבת על שאולי ונבהלת"
בדיוק לפני חודשיים נפל שאולי גרינגליק, אחיה הצעיר של מיכל. שאולי היה קצין בגדוד 931 שבחטיבת הנח"ל, ונפל בעת שנלחם ברצועת עזה. שאלתי את מיכל איך היא מרגישה בימים אלו: "כל בוקר אחרת, יש בקרים שאני לא רוצה לקום מהמיטה ורק רוצה לשקוע בתוך הדבר הנוראי שקרה לנו, יש בקרים שאני עושה יוגה או יוצאת לים או יושבת עם בעלי לקפה. זו רכבת הרים. אחרי שהתחתנתי יצאתי מהבית, לא ראיתי אותו כל יום ולא חשבתי עליו כל היום. יש רגעים שאני לא חושבת עליו ונבהלת, אבל גם כשהוא היה חי לא חשבתי עליו כל היום. לוקח זמן להתרגל לחיים האלה".
באיזה רגעים ביום יום את מרגישה את החיסרון שלו בצורה הכי חזקה?
"אין לי רגע ספציפי להצביע עליו, אבל זה פוגש אותי דווקא ברגעים קטנים וחסרי משמעות. הרבה חושבים שבשלושים אתה מתפרק. אבל דווקא כשמבקשים ממני לערוך שולחן שבת אני לא רוצה כי לא עורכים לו צלחת, או כשאני צריכה להעביר את הכוס של היין בקידוש ולא מעבירה לו כי הוא תמיד היה אחריי, או כששרים שיר שהוא היה שר יפה. עשינו מפגש בני דודים. אנחנו מאוד קרובים, ולא דיברתי כי בכיתי מרוב שהרגשתי כמה הוא חסר".
בפרספקטיבה של חודשיים, כשהאבל לא טרי אבל החיים החדשים רק התחילו, איך זה מרגיש?
"התקופה הזאת מבקשת ממני להיות בחמלה כלפי עצמי לגבי מה אני מרגישה. יש לי ימים טובים של הגשמה עצמית וטוב לי עם בעלי ומשפחה וחברים ויש ימים שאין לשום דבר טעם וכלום לא משנה והאובדן מכסה על הכל. אני נותנת למה שמגיע להיות ולא מאלצת את עצמי להרגיש. מישהי אמרה לי פעם משהו יפה על התפילה של יום כיפור, מה זה 'על חטא שחטאנו לפנייך באימוץ הלב?' זה לאלץ את הלב להרגיש משהו שהוא לא מרגיש. אני עובדת על עצמי לא להרגיש משהו שאני לא מרגישה. לא להגיד 'את חייבת להתגעגע אליו', לא להרגיש כי חייב וכי אמור. נגיד עכשיו טוב לי, אבל יכול להיות שעוד רגע אראה מישהו עם קרחת ואתחיל לבכות".
"שאולי מגיל 6 היה שר 'חמול' ליד אבא שלי בימים נוראיים"
מדינה שלמה ניגבה דמעות כשמיכל גרינגליק ואחיה ביצעו את השיר "בסוף הכל חולף" בגמר "הכוכב הבא" עם הקלטה של שאולי ברקע. הקשר של כל אחד מהם למוזיקה ניכר עד כאב. מיכל מבקשת לחדד: "יש את המשפחות האלה של ילד יודע לנגן בכלי אחר, אנחנו לא כאלה, אצלנו זה בעיקר גיטרה ופסנתר".
שאולי גרינגליק צילום: ללא
מיכל ושאולי ז"ל על הבמה צילום: באדיבות המשפחה
למרות ההצטנעות, כל מי שיעבור בקצרה על חשבון האינסטגרם של מיכל סרטונים של נגינה ושירה בבית משפחת גרינגליק. "המוזיקה אצלנו מגיעה דורות אחורה. סבא שלי מצד אבא היה חזן בגרמניה וניגן על פסנתר, ואבא שלי התחזן כל החיים. המשפחה של סבתא שלי מצד אמא גם היו מאוד מוסיקליים: אח שלה היה המנצח של הפילהרמונית בניו זילנד וזכה בגראמי. מאז שהיה בן שש שאולי היה שר 'חמול' ליד אבא שלי בימים נוראיים. כשגדלנו כל אחד לקח את זה לכיוון שלו אבל כולנו חיים את זה, כל טיול עם גיטרה. גדלנו לתוך המוסיקה".
משפחת גרינגליק בהרכב מלא צילום: באדיבות המשפחה
"אמא שלי אמרה 'הלכו לי השירים' כי הכל מזכיר את שאולי"
המוסיקה עכשיו היא מקור לנחמה או דווקא מזכירה את מה שחסר?
"מוסיקה באופן כללי היא תמיד טריגר. גם ברגעים הכי שמחים והכי עצובים. כיון שהיינו נעזרים בה גם לפני, זה משתלב טוב גם עכשיו. לא נימנע מזה כי זה מזכיר לנו יותר. אמא שלי אמרה 'הלכו לי השירים' כי הכל מזכיר אותו, וזה נכון. אבל המוסיקה תהיה גם הכלי שלנו לריפוי. יש שירים שמאוד קשה לשיר וחוויות אבל גם עכשיו המוסיקה לא תיעלם מהבית, היא רק תתגבר".