השמיניסטית משלומי חלמה להיות רבנית פורים באולפנה - ואז פינו אותה לאילת

ייטב סיידה, תלמידת כיתה י"ב, חלמה להיות רבנית פורים. לכאורה חלום לגיטימי עבור נערה דתייה, אבל סיידה כבר יודעת שעבורה הוא לא יתגשם. ב-10.10, קצת יותר מחודש אחרי פתיחת שנת הלימודים, היא נאלצה לעזוב את הבית בשלומי ולהתפנות לקיבוץ אילות. אחרי חודש מחוץ למוסדות החינוך, המשפחה עברה לאילת וסיידה הצטרפה לבסוף לאולפנת בני עקיבא אילת. לאולפנת צביה מעלות, שם למדה מכיתה ז', היא כבר לא תשוב השנה.

"אבא שלי הבין שאם תהיה מלחמה רצינית בצפון זה יגיע לכל מקום, והכי בטוח באילת", סיידה מסבירה את הבחירה בעיר הדרומית והרחוקה כל כך משלומי. בתחילה היא למדה בתיכון שנפתח במיוחד למפונים, אך הסביבה החילונית והחומר הלימודי השונה גרמו לה להגיע לאולפנה באילת. "קיבלו אותי ממש יפה שם", היא מספרת, "הבנות צירפו אותי לכל הקבוצות והזמינו אותי ליציאות, נתנו לי תחושה שאני שייכת".

"הפער בלימודים הוא גדול וקשה, אני עוד לא שם כדי להשלים אותו בכלל"

בנתיים, באולפנה במעלות הכל ממשיך כרגיל. "זה יותר קשה כי את יודעת שכולם ממשיכים בשגרה ואת לא יכולה להיות חלק", מודה סיידה. כרגע היא בעיקר מנסה למצוא את האיזון, איך להיות בשני המקומות ולא לזנוח אף אחד מהצדדים. פעם בשבועיים היא עולה על טיסה - בחינם, בכל זאת מפונה - לצפון וישנה כל פעם אצל חברה אחרת. "זה קשוח", היא לא מכחישה, "אבל חשוב לי לשמור על קשר עם בנות מבית הספר הקודם וגם עם הבנות מבית הספר החדש, אני צריכה לתמרן".

באולפנה באילת. "נתנו לי תחושה שאני שייכת" צילום: פרטי

פער המרחק הוא לא הפער היחיד איתו היא נאלצת להתמודד. ישנו גם הפער הלימודי, כמי שהחסירה מספסל הלימודים במשך יותר מחודש. "הפער בלימודים הוא גדול וקשה", מספרת התלמידה, "אני עוד לא שם כדי להשלים אותו בכלל. זה מאוד קשוח כי כולם המשיכו כרגיל. בבית ספר של המפונים כולנו היינו באותו מצב אז התחלנו מההתחלה, לכן באולפנה זה יותר קשה". סיידה מספרת על התמיכה הרבה שהיא מקבלת משני בתי הספר - באילת העניקו לה שיעורים פרטיים, במעלות אפשרו לה לסיים מרחוק את המגמות שלה, פסיכולוגיה ועיצוב.

"באולפנה תמיד היה לי חלום להיות רבנית פורים, פתאום זה התנפץ לי"

ובכל זאת, החלק הקשה הוא בעיקר השגרה. מקום חדש, אנשים חדשים, דירה בקצה השני של הארץ. "הכל שונה", היא מסבירה, "זה להסתגל למשהו אחר לגמרי". גם החברות האחרות משלומי לא לצידה, ופונו למקומות אחרים בארץ. סיידה משתדלת להסתכל על הצד החיובי: בשנה הבאה תתחיל את השירות הלאומי, כרגע היא חושבת על משרד הביטחון, והתחלה של מקום חדש היא הכנה טובה עבורה. "זאת תקופה להכיר אנשים חדשים", היא מתאמצת למצוא יתרונות, "בחיים לא הייתי מדמיינת שאני אעבור לאילת".

באולפנה במעלות. "קשה להתנתק" צילום: פרטי

את חלום ההכתרה היא עוד שואפת להגשים. "באולפנה תמיד היה לי חלום להיות רבנית פורים", היא לא מסתירה את האכזבה, "כל השנים חיכיתי לכיתה י"ב כדי שאוכל להגשים את זה ופתאום זה התנפץ לי". למרות המרחק, היא מתכננת להשתתף בשתי ההכתרות - בתחילת השבוע תעזור בצפון ובסופי השבוע תשוב לאילת. "קשה להתנתק לגמרי", היא מסבירה, "האולפנה באילת גרמה לי להרגיש מאוד שייכת, אבל במעלות למדתי שש שנים. אני מנסה להיות גם וגם".