גם חודשיים לאחר 7 לאוקטובר סיפורי הגבורה ממשיכים להיחשף. מוטי שוב, הוא פראמדיק מתנדב ואחראי המתנדבים במד"א אשקלון, שטיפל יחד עם אשתו החובשת בנפגעים תחת אש. כשהטיפול הסתיים, סייע באיסוף הגופות מהטבח הנורא. "בגלל שבת לא הדלקנו רדיו. לא ידעתי שיש כל כך הרבה נפגעים עד שהגענו לביה"ח ברזילי וראינו את כמות הפצועים, וגם את כמות הגופות".
"רצנו יחד לרכב כדי שנוכל לנסוע לעזור"
"באותה שבת היינו אשתי ואני בבית, ישנו. סביב 6:20 שמענו פיצוצים. ניסיתי לחזור לישון וכעבוד דקות אחדות התחילו אזעקות. הן נשמעו בלי סוף. יכולנו לשמוע באוזניים את הנפילות", פתח ותיאר מוטי את הבוקר אליו התעורר בשמחת תורה.
"אנחנו דתיים, אז לא נכנסתי לחדשות, אבל אשתי החובשת ואני לקחנו את תיקי הכונן, רצנו יחד לרכב כדי שנוכל לנסוע לעזור, וחיכינו להוראות מהמוקד". בדרך נקלעו השניים לזירת נפילת רקטה, סייעו במקום והמשיכו בדרך לבית החולים ברזילי, שם חיכו האמבולנסים. "היו המון אזעקות, כל פעם עצרנו, נכנסנו למרחב מוגן או נשכבנו על הרצפה בכדי להגן על עצמנו. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לתחנה כדי לקחת אמבולנס".
ההרס אחרי הטבח במסיבת טבע נובה ברעים, צילום: Yaniv Nadav/Flash90
"הגיע רכב עם הר של גופות"
מסע החילוץ והצלת החיים של מוטי ואשתו החל: "נסענו לכוכב מיכאל שם טיפלנו בפצועים שחולצו משדרות ומיישובי העוטף. פינינו משם פצוע במצב בינוני, הרבש"צ של קיבות גבים, שנפגע משלושה קליעים בברך, בירך ובשוק", סיפר.
"לאחר מכן טיפלנו ביולדת וכשיצאנו מבית החולים הגיע לשם טנדר עם 5 גופות, שני מבוגרים, אישה ושני ילדים. עזרנו והורדנו אותם לרצפה, על סדין, הכנסנו לפתולוגיה", תיאר מוטי. "אחריהם הגיע רכב נוסף, של חיל הרפואה, גם הוא עם הר של גופות בתוכו. נשארנו שם לעזור להוריד אותם, לשים בשקיות לבנות. עד סוף היום אני חושב שטיפלנו בכבוד אחרון של מעל 80 גופות, יחד עם זק"א".
ההיערכות בתחנת מד"א הייתה יוצאת דופן: "ביום חול אנחנו פותחים 2 ניידות טיפול נמרץ באשקלון ועוד 3 אמבולנסים רגילים. שעות ספורות מתחילת המתקפה היו לנו עשרות ניידות מאוישות", אמר מוטי.
נפילה, ארכיון, צילום: תיעוד מבצעי מד"א
"שנינו הורדנו נרצחים מטנדר לסדין לבן, והענקנו להם כבוד אחרון"
הפראמדיק הסביר מה אפשר לו להתמודד בקור רוח מול הסיטואציה הקשה: "הניסיון של 20 שנה במערכת נותן לך כלים להתמודד ברגע שאתה נחשף לאירוע שטרם נתקלת בו. גם כשאתה חושב שראית הכל, תמיד יגיע משהו שעוד לא ראית, וגם אם עבר זמן רק מאז שהשתמשת בפרוטוקול מסוים הניסיון והידע נותנים לך את קור הרוח להתמודד עם סיטואציה חדשה". הוא עצמו מתנדב במד"א כבר 20 שנים, בנוסף להתנדבותו בזק"א ב-17 השנים האחרונות. "רפואת חירום זה כמעט כל החיים שלי", הוא מעיד.
לסיום, חשוב למוטי לדבר על אשתו: "הגיבורה האמיתית היא אשתי. בשונה ממני היא לא ראתה יותר מדי אנשים מתים, קשה להוציא ממנה את שני הילדים שהיא ראתה, את האישה השרופה. היא ראתה רק את זה. אני ראיתי מאות בשבוע הזה. לה זה קשה. היא הגיבורה פה, היא התגברה ויחד שנינו הורדנו נרצחים מטנדר לסדין לבן, והענקנו להם כבוד אחרון".
ממד"א נמסר: "אנו מבקשים בשמו של מוטי ובשם מד"א להודות לכל המתנדבים של התחנה, של המרחבים השכנים וגם לאלה שהגיעו במיוחד מחו"ל שבאו לתגבר, וממשיכים בכך, למוקד הכוננים ולכל העוסקים עמנו בהצלת חיים".