במצבי חירום ומשבר כל אחד מאתנו מגיב ומתמודד בדרכו. התגובה השונה למצב נובעת ממספר משתנים בהם מיידיות האיום, מידת המוכרות שלנו עם האיום, הבדלי אישיות, מידת הנגישות שלנו לתמיכה, היכולת לבקש ולקבל עזרה, תפיסתנו הסובייקטיבית את המצב, ותחושת המסוגלות ביכולתנו להתמודד עמו וגם חשיפה קודמת שלנו לאירועים טראומטיים ומשברים בהן חשנו חוסר אונים והיעדר שליטה.
המתקפה המשולבת על ישראל, ההשלכות הקשות וכן חדירת מחבלים לשטחה, מציבים בפנינו איום לא מוכר למרבית החברה ולפיכך מביאה לעלייה משמעותית במפלס המצוקה. הגדרת האירועים כמלחמה של ממש פוגעת בבטן הרכה של כולנו. בעקבות ההסלמה במצב הביטחוני, ילדים עלולים לחוות פחד ופגיעה בתחושת המוגנות שלהם וגם אנו, ההורים, חרדים, מוצפים ומתקשים להתמודד עם עוצמת הרגשות הקשים. למרות המצוקה, חשוב לדעת כי כהורים יש לנו תפקיד מרכזי ומכריע בהתמודדות הילדים.
כך תסייעו לילדיכם
כך תסייעו ותעזרו לילדיכם בכלים פשוטים וישימים לזוז ממקום של חרד"ה ל-הרגע"ה. אירוע טראומטי מעורר בילדים וגם בנו ההורים תגובות, רגשות ומחשבות שונים וחריגים מהמוכר לנו בשגרה. חשוב לזכור כי מדובר בתגובה נורמלית, טבעית וצפויה למצב לא נורמלי.
לפני שנגשים להרגיע ילדים, זכרו את המשוואה הפשוטה: הורים רגועים = ילדים פחות נסערים. כשאנו מרגישים חוסר אונים ובהלה, אין אנו מסוגלים לספק לילדינו את הביטחון הדרוש, ואף עלולים להחריף את החרדה בה הם מצויים. גם באמצעות שפת הגוף והבעות הפנים, חשוב לשדר להם שמולם עומד מבוגר אחראי ואכפתי, שיכול ורוצה לשמש עבורם כתובת להתייעצות, הרגעה וסיוע. אין צורך להסתיר את רגשותיכם על מנת לתת לגיטימציה לתחושות הילד. יחד עם זאת, לא מומלץ להגיב באופן קיצוני ונסער בנוכחות הילד. רצוי לנהל שיחה עם הילד במצב רגוע ושקול ככל הניתן.
בגיל הרך, יש לעמוד לרשות הילדים, אולם להימנע מלערוך שיחות יזומות בנושא. כאשר מדובר בילדים בוגרים ובנוער, אשר נחשפו לאירוע בתקשורת, חשוב לשוחח עמם בהלימה לגילם. את השיחה יש לבסס על מידע עובדתי ולהימנע מתיאורים דרמטיים ומעצימי חרדה. חשוב להקפיד על מידע מדויק (להבדיל משמועות, השערות או פרשנויות), במינון מתאים ולהימנע מעומס.
סימנים בולטים של חרדה כוללים:
ח – חשיבה קטסטרופלית על סכנה ופגיעה.
ר - רגשות של לחץ, דאגה, אשמה, חוסר אונים וייאוש.
ד - דריכות ומתח.
ה - התנהגות של הימנעות מפעילות, התבודדות או תלותיות.
מרבית הילדים יתמודדו ויתגברו עם המצב ללא סיוע מקצועי אלא בסיוע של האנשים המשמעותיים בחייהם, קרי הוריהם. לכן נוכחותכם ותשומת לבכם הן המפתח להרגעה מטיבה.
המלצות מעשיות מרכזיות:
ה – הקשיבו ותנו לגיטימציה לרגשות. הימנעו מתגובות מגמדות ומבטלות. העבירו את המסר שזה בסדר להרגיש לא בסדר.
ר – רשמו רשימה משפחתית של דברים חיוביים עליהם בני המשפחה מכירים תודה. שאלו את הילדים על חמישה דברים עליהם הם מודים. תנו מקום גם לדברים הקטנים. היכולת לראות גם את הטוב בזמנים קשים, משפרת את החוסן של ילדים והורים.
ג – גלו רגישות ומנעו חשיפה לתכנים מעוררי חרדה. תנו לילדים מידע בהתאם לגילם אך הגבילו צפייה במדיה וברשתות חברתיות אשר מגבירה את מפלס החרדה ומזיקה.
ע – עקבו אחר סימני מצוקה. פנו לייעוץ מקצועי כאשר ילדים מראים תגובות חריגות מתמשכות.
ה – הרבו במגע ובגילויי חיבה: נוכחות וקירבה מפחיתות מצוקה. היו שם גופנית ורגשית והרשו לעצמכם גם ליהנות ולצחוק יחד.
לסיום, אל תשכחו את עצמכם - לפני שאתם ניגשים לתמוך בילדים, גייסו לעצמכם תמיכה ושתפו במה שעובר עליכם אנשים קרובים ללבבכם. לתמיכה 24 שעות ביממה, אתם מוזמנים לפנות לער"ן בטלפון 1201 ובאינטרנט www.eran.org.il (סיוע בצ'ט, פורום, וואטס אפ).
ד"ר שירי דניאלס היא ראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספרים 'עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר' ו 'כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי', בהוצאת מטר.