כמעט שבועיים חלפו מאז מתקפת הטרור האסלאמי-נאצי ביישובי העוטף, כמעט שבועיים ולסיפורי הקרבות אין גבול, ועוד רבות ידובר בהם. הגדוד שלו בחטיבה 188 היה גדוד הטנקים הראשון שהגיע ללתגבר את אזור הצפוני של הישובים. "זה שינה את הלחימה. הגדוד שלנו הרג 150-200 מחבלים", יספר לי סגן עמיעד במהלך השיחה שלנו.
"התעוררתי מטלפון של המ"פ"
את שמחת תורה חגג סגן עמיעד, מפקד מחלקה, בישיבת מרכז הרב, שם למד בטרם התגייס לצה"ל. עם פתיחת המלחמה קפץ מביתו לצאלים ומשם ליישובי העוטף. "בבוקר התעוררתי מטלפון של המ"פ. יצאתי מהישיבה עם אחי החייל שקפץ גם הוא לגזרה הצפונית. הוא הוריד אותי בבסיס שלי בשקף וברגע שכל המחלקה הגיעה נסענו לצאלים".
לאחר התארגנויות בצאלים והכנת הטנקים למלחמה, יצא סגן עמיעד יחד עם עוד שלושה טנקים לכיוון מעבר ארז, לשם הגיעו לקראת חצות הלילה שבין ימים ראשון ושני. "הנסיעה לקחה לנו בערך חמש שעות, נסיעה של טנקים על כביש". הכוח נסע למעבר ארז ולבא"ח זיקים שם נתקל בעשרות מחבלים שניסו לכבוש את המוצב. הכוח ניהל קרבות והגן על אזרחים וחיילים רבים. המחבלים ירו רימונים, RPG וחומרי נפץ שונים.
טנקים בשטח, צילום: David Cohen/Flash90
הטנקים שיצאו מצאלים החליפו עמדות בכל מספר שעות ומשם חיפו וחיסלו את המחבלים. עמיעד מספר: "תגברנו את הכוחות המקומיים - גדוד 51, וכוחות טנקים שהיו בגזרה ונפגעו. הטנק שלי היה במחנה יפתח. ביום ראשון בבוקר למשל היה דיווח על מחבל בתוך מעבר ארז, הגענו עם הטנק ובהמשך הורדנו אותו".
"בסוף הם עם של פחדנים"
ביום שלישי, כשהגיעו כוחות נוספים והאזור התייצב, עשה הכוח של סגן עמיעד את דרכו חזרה לצאלים כדי "להתמלא מחדש, להתכונן לשלב הבא. עצרנו באיזו נקודה ליד מפלסים, שבה עברו הרבה מאד אזרחים. חיכינו שם למובילים שלנו".
"פתאום, מתוך פרדס שני מחבלים פתחו באש לעבר כוח חילוץ שחיפש נעדרים באזור. היינו מחוץ לטנקים כי חשבנו שאנחנו במקום בטוח. הטנק שלנו היה מונע, הנהג היה בפנים וכל השאר היו בחוץ. קפצתי לטנק, טענתי פגז ויריתי אותו לעבר המחבלים ששהו בפרדס. לקח לנו הרבה זמן למצוא אותם, תקפנו את הפרדס מכל הכיוונים עד שנכנסו כוחות חי"ר שווידאו שאין שם מחבלים נוספים".
סגן עמיעד אומר כי המחבלים בהם נתקלו היו פחדנים, "הם לא העזו לצאת ולהילחם, לא היה להם מה לעשות מולנו. אולי הם הפתיעו אותנו בהתחלה אבל בסוף הם עם של פחדנים, אנחנו חזקים מהם פי אלף. בכל היתקלות שלנו הם התחבאו". הגדוד מוכן לשלב הבא של המלחמה. "אנחנו מתאמנים ומוכנים פיזית ומנטלית, גם הטנקים שלנו מוכנים. כולנו פה חזקים ומחכים לרגע שייתנו לנו פקודה. נעשה מה שצריך".
"אנחנו פה בשביל זה, סדיר ומילואים"
נראה שהכניסה הקרקעית שתכלול כמובן כוחות הנדסיים וכוחות שיריון מתעכבת. זה מוריד מהמוטיבציה והמורל של הלוחמים בשטחי הכינוס?
"המורל בשמיים. אנחנו בטוחים ביכולות שלנו, בוטחים בקדוש ברוך הוא וחושבים שאנחנו מסוגלים לבצע את מה שצריך, גם אם זה אומר לחכות. נעשה את זה בזמן שירצו שנעשה את זה ובצורה הטובה ביותר".
לסיום בוחר סגן עמיעד להעביר מסר לאזרחי ישראל. "אנחנו חזקים פה, אנחנו מבקשים מכם להיות חזקים בשבילנו. אנחנו צריכים עורף חזק ומאוחד. אנחנו הולכים למלחמה, למלחמה ארוכה, ובמלחמה יש נפגעים. אנחנו מבקשים מהעורף להיות חזק, לא לוותר באמצע, גם אם אנחנו נפגעים, אנחנו פה בשביל זה, סדיר ומילואים. "אנחנו רואים את התמיכה ואת העידוד גם ברשתות וגם בדברים ששולחים אלינו. כתבתי על הדבר הזה שיר, האמירה היא שהעיקר זו הרוח שלנו, של העם שלנו, של המדינה שלנו, ואם המחיר שאנחנו נצטרך לשלם פה כדי שדברים כאלה לא יקרו שוב - זה שווה את זה".