זה היום להסתכל מסביב, לחפור בזיכרון, להיזכר: בבודדים. זה היום להשהות את הוויכוחים הגדולים, ולשים לב לרבים רבים שהדבר נוגע בצפור נפשם: הבודדים.
בכל אלה ששמחת החג שלהם תהיה כואבת. כי הם לבד. רווקות ורווקים; גרושים וגרושות; אלמנות ואלמנים. קשישים. חולים. מאושפזים. מתמודדי גוף ונפש. ועוד ועוד. ולחשוב איך ניתן לשאת אתם ביחד את משא הבדידות, שכבר התורה כתבה בראשיתה "לא טוב היות האדם לבדו". את משא העניות בקשרים החברתיים.
סוכה, צילום: shutterstock
מה שטוב להם. בין אם בהזמנה חמה ומחבקת באמת; בין אם בהפסקת הלחץ עליהם; בין אם בהפסקת תנועות הרחמים; בין אם בנתינת מקום; בכל דרך שיכולה להאיר מעט את המצוקה.
זה המצפן: "אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו" (רמב"ם, הלכות שביתת יום טוב).
הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות וואטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ דרך הלינק