בצל שחרורו מהכלא של עזרא שיינברג אחרי שבע שנים, חברי בית הדין הגדול מתייחסים לסוגיית התקבלותו של אדם כזה בחזרה לחברה הנורמטיבית ולתוך קהילה כזו או אחרת. התייחסותם של חברי בית הדין מגיעה על רקע הפגנות בקצרין, העיר בה בחר שיינברג להתגורר, הפגנות המוקיעות אותו מחוץ לקהילה.
-
עוד באותו נושא"אנשים מסרבים לקבל שהוא מתוחכם": אחת מנפגעות עזרא שיינברג מדברת
01/01/23 13:11
דרכי התשובה הראויים למי שחטא ופגע מינית
"נדרשנו לשאלה כבידת משקל באשר לדרכי התשובה הראויים למי שחטא ופגע מינית בבנות ישראל ובנשות ישראל, באיסורי עריות חמורים, תוך כדי ניצול מרות וסמכות, ותך כדי ניצול איצטלה של קדושה ושל מעמד תורני ורבני, ופוגעים בצאן מרעיתם, ומנצלים את מעמדם והתלות בהם לפגיעות מיניות חמורות ביותר. באיסורי תורה החמורים ביותר כאשת איש וכדומה", פותחים חברי בית הדין.
הם ממשיכים: "לאחרונה אנחנו מתוודעים למקרים, שאמנם בודדים הם, שבהם לא מדובר בנפילה חד פעמית חמורה ככל שתהיה, אלא בפיגועים רבי נפגעים. לצערנו הרב במקרים אלו נוכחנו לדעת, שעל אף שהמפגע לכאורה חזר בתשובה והצטער על מעשיו. המעשים חוזרים על עצמם וכדברי החכם מכל אדם ככלב השב מקיאו כסיל שונה באיוולתו. ואף על פי כן שמדובר באנשים חכמים ומוכשרים, אין אדם חוטא עד שנכנסה בו רוח שטות".
אסור לקבל אדם כזה לפני חזרה בתשובה, אך אין לסתום את הגולל
"ריש מילין ייאמר שכל קהילה מבית ישראל האמונה על דרכי ה' ותורתו אינה רשאית לקבל אחד שכזה לקהילתה בטרם עשה תשובה על מעשיו על פי דרכי התשובה שהתווה אותם הרמב"ם בהלכותיו, ועשייתם אומתה על ידי פיקוח רבני מוכר", כותבים הרבנים.
הם מסייגים את אמירתם הנחרצת וכותבים כי צריך להשאיר פתח לחזרה בתשובה, גם לגדול שבחוטאים. "ואמנם, כלל נקוט בידינו 'לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו ליש"ו בשתי ידיו', ולא לסתום את הגולל בפני פושע שכזה לשוב בתשובה, כי דחייה בשתי ידיים יכולה להוביל לנזק גדול יותר, מכל מקום, יש תנאי סף שבלעדיהם אין מקום לימין לקרב".
התנאים לקבלו בחזרה לחברה
ובתמצית תנאי הסף בכלל דרכי התשובה לפשעים שכאלה הם כלהלן:
- עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את מי שפגע בו, ועליו לפייס את כל מי שפגע בו.
- בכלל הריצוי הוא שככל שחייב 'השב' לנפגע ממון שהושת עליו על ידי ערכאה מוסמכת, עליו לשלמו לו, וכל זמן שלא שולם או נתפייס עם הנפגע, ואין בכל מעשה התשובה שיעשה כדי לכפר לו על עוונותיו.
- וידוי ברבים בעל פה ובכתב לאמור: 'חטאתי, עוויתי, פשעתי, הכשלתי רבים במעשיי, השתמשתי באימון התורני שנתנו לי הנפגעים לעשות בהם פשעים מיניים חמורים וכו', ניצלתי איצטלא דרבנן לעבור את עבירותיי, וחיללתי את שם השם יתברך באופן נורא ביותר'.
- ינהיג עצמו בשפלות רוח ביותר, ולא בזחיחות הדעת, וישנה את כל אורחות חייו, וכלשון הרמב"ם: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים. ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה".
- יגלה ממקומו כלשון הרמב"ם: "וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח".
- יסיר מעל עצמו כל סממן רבני ותורני שלא יבוא להכשיל שוב אחרים במעשיו, ובכלל זה לגלח את זקנו, ולא יעטה על עצמו לבוש רבני כל שהוא. וזה לשון הרמב"ם: "וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", ויעויין בצורך לגדור פירצה שכזו בתגובתו החמורה של רב יהודה במעשה המובא במועד קטן יז ע"א.
- לא ינהיג את עצמו ברבנות בשום אופן וצורה שהיא. לא ילמד שיעור תורה כל שהוא. לא יתן עצות או תשובות בכל עניין לאף אדם, ואם יהיה מי שיפנה אליו לקבל את עצותיו, ישיב לו "איני ראוי לזה כלל, ולא הייתי ראוי לזה מעולם, ורק הטעיתי אחרים בעצותיי".
באנו על החתום חברי בית הדין הגדול: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז.
(מובילת המחאה נגד שיינברג, מיכל הכהן: "מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות")