השומרונים ביום הכיפורים: "הצום הראשון שלי היה בגיל 40 יום"

יהודים בכל רחבי העולם שומרים את היום הקדוש בשנה. כאן בארץ, קרוב, ישנה קהילה נוספת, דומה אבל שונה, שגם היא מקיימת את יום הכיפורים. זה לא היום הכי קדוש, והוא בכלל לא חל השבוע

שמחה ברנס שמחה ברנס, חדשות כיפה 15/09/21 09:52 ט בתשרי התשפב

השומרונים ביום הכיפורים: "הצום הראשון שלי היה בגיל  40 יום"
צילום: אורי אורחוף

840 איש ואישה נמנים על הקהילה השומרונית בישראל, אשר לה שני מרכזים, בשכונת נווה פנחס בחולון ובהר גריזים בשומרון, וכולם צמים ביום הכיפורים, מלבד תינוקות יונקים, כאשר הגיל הממוצע לגמילה הוא חצי שנה בלבד. אין הנחות לפעוטות, קשישים, או נשים בהריון. כפי שמספר בראיון לחדשות כיפה גיא יהושע, בן הקהילה שעוסק בהסברה עליה, הוא עצמו צם לראשונה בעודו תינוק בן 40 יום.

מקור השם של העדה נובע ממקום מושבם שבשומרון, והר גריזים הוא המקום הקדוש להם ביותר. "למעשה, אנחנו חלק מבני ישראל שיצאו ממצרים, ממש כמו היהודים", בעקבות התפצלות ממלכת ישראל מממלכת יהודה התבססה קהילה נפרדת, דומה אבל שונה. גיא מדגיש שבני העדה מגדירים את עצמם קודם כל אזרחים ואז שומרונים. הם רואים חשיבות בשלטון צבאי ישראלי בשטחי יהודה ושומרון, וגם בירושלים, אליה אין להם קשר דתי או רגשי כלל. בני הקהילה שגרים בהר גריזים נוסעים לעבודה בשכם ומשרתים בצבא, ממש כמו כולם. 

השומרונים מקדשים את חמשת חומשי תורה בלבד, ולא את שאר ספרי התנ"ך או דברי חכמים שבאו בעקבותיו, ולכן מתייחסים לפסוק "כל הנפש אשר לא תענה" כפשוטו, כל נפש, כל אחד, גם ילד קטן. בנוסף, יום הכיפורים נמשך 24 שעות בלבד, בהתבסס על הפסוק "מערב עד ערב". במקרי קיצון, מובן שפיקוח נפש דוחה את הצום, מסביר גיא, אבל אפילו החולים לא יסכימו לאכול.

למרות זאת, ביום חמישי הקרוב אף אחד מבני העדה לא מתכוון לצום. יום הכיפורים יחול רק בעוד חודש, ביום העשירי של החודש השביעי. "שנת תשפ"א הייתה אצלנו שנה מעוברת, ולכן הכל מתאחר בחודש גם השנה, עכשיו בכלל אלול". את יום הכיפורים הם מקיימים בבית הכנסת, בתפילה עתיקת יומין שנכתבה בכתב עברי עתיק שכל בן קהילה מכיר. העלייה לרגל לתפילה בהר גריזים מתקיימת בפסח, שבועות וסוכות. מלבדם, חוגגים השומרונים גם את ראש השנה, חג המצות, יום כיפור ושמיני עצרת.

צילום: אורי אורחוף

"כמו אחרי מקלחת טובה"

במענה לשאלה איך מתמודדים הילדים הקטנים עם הצום, "זה שובר אותך", אומר גיא, "ילדה בת שנתיים בוכה כי היא רוצה לשתות ואתה פשוט חסר אונים. ככה מקבלים פרספקטיבה, להבין כמה אתה חלש מול אלוהים. ככה אתה מבין מי אתה ואפשר להגיע לרוחניות הכי גדולה שיש. בצאת הצום, כשכולם בסדר, מרגישים כמו אחרי מקלחת טובה, פנימית. קשה להסביר לאדם לא דתי, זה כואב אבל זה ממלא. היום הקדוש ביותר אצלנו הוא שבת, הרבה יותר מכיפור, ואם אותה דוחים למען פיקוח נפש, ודאי שגם את כיפור".

הבלון לא מנופח מדי

"העדה שלנו היא דתית מאוד ומתירנית מאוד. אני יכול להתלבש ולהסתפר בלי אף סממן דתי, ללכת לאן שארצה, לצפות בכל דבר ועדיין, בשבת אני הופך להיות סופר דתי, אנחנו מכירים את התורה כמעט בעל פה, כולם שומרים נידה וכשרות. זה מה שיפה בעדה שלנו, שהיא לא מגבילה אותנו, כשהבלון לא מנופח מדי הוא גם לא מתפוצץ, ולכן כולם נשארים בתוך הקהילה". בסופו של דבר, גיא מסביר, "אין דת יהודית, כמו שאין דת שומרונית. יש דת ישראל וכולנו הולכים על פי תורת משה וישראל".