בג"ץ בהתערבות נוספת: אין לשלול קצבאות מהוריו של מחבל קטין שנכלא

דעת הרוב בבית המשפט העליון קבעה כי שלילת קצבאות מהוריו של קטין שנמצא בכלא בעקבות עבירות ביטחוניות היא בלתי חוקתית ופוגעת בזכות לשיוויון | השופטים בדעת המיעוט טענו: "הפגיעה נעשית לתכלית ראויה ומידתית"

ישי אלמקייס, חדשות כיפה 08/07/21 14:38 כח בתמוז התשפא

בג"ץ בהתערבות נוספת: אין לשלול קצבאות מהוריו של מחבל קטין שנכלא
מחבלים בכלא הישראלי. ארכיון, צילום: פלאש 90

בית המשפט העליון קבע היום (ה') כי התיקון לחוק הביטוח הלאומי, שאיפשר עד כה לשלול באופן גורף קצבאות מהוריו של מחבל קטין שמרצה עונש מאסר הוא בלתי חוקתי ופוגע בזכות השיוויון, אך יחד עם זאת, בעקבות הבהרת המדינה כי הכנסת מקדמת תיקון חקיקה בעניין, וכי לא נעשה שום שימוש באותו תיקון לחוק בשנים האחרונות, העניקו השופטים ארכה של שנה לתקן את החוק.

​העתירה כוונה נגד תיקון לחוק הביטוח הלאומי, שקבע במסגרת סעיף 325(ב) לחוק כי במקרה שקטין הורשע בעבירת ביטחון חמורה ובכלל זה עבירה של יידוי אבנים, אשר בוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, ונגזר עליו עונש מאסר – ישללו מהוריו הקצבאות המשולמות עבורו, למשך כל תקופת מאסרו. 

​דעת הרוב בתמיכת הנשיאה חיות, והשופטים מלצר, פוגלמן, ברק-ארז וברון, סברה כי למרות חשיבות ההרתעה מפני ביצוע עבירות ביטחוניות ועבירות בזיקה לפעילות טרור, ובכללן זריקת אבנים, תיקון החוק פוגע באופן בלתי מידתי בזכות לשוויון.

השופט פוגלמן יחד עם הנשיאה חיות והשופטת ברון סבר כי התיקון לחוק פוגע בזכותם לשוויון ולכבוד של הורי הקטינים שעליהם חל התיקון (לעומת הורים לקטינים שמורשעים בעבירות אחרות), אשר נשללות מהם גמלאות בשל עוונות ילדיהם וללא בחינה פרטנית של הפעולות שנקטו ההורים בקשר לביצוע העבירות על-ידי ילדיהם או למניעתן.

חרף דברים אלה, צוין בפסק הדין כי על מנת לאפשר בחינתם של צעדים חקיקתיים חלופיים ובהתחשב בכך שמאז נכנס לתוקפו התיקון בשנת 2015, הוא יושם לגבי עשרה קטינים בלבד; וכי כיום הוא אינו מיושם כלל, בין היתר בשל קשיים "הנוגעים למנגנון העברת המידע לביטוח הלאומי" – יש להורות על השעיית הצהרת הבטלות של סעיף 325(ב) לחוק הביטוח הלאומי לתקופה של 12 חודשים מיום מתן פסק הדין. זאת, כדי לאפשר לכנסת להשלים את הליכי תיקון החקיקה, אם תמצא זאת לנכון,  תוך שיילקחו בחשבון הערות בית המשפט בפסק הדין.

השופטים שהיו בדעת המיעוט הנדל, עמית, סולברג ומינץ סברו כי דין העתירה להידחות. השופט סולברג סבר כי יש להבחין בין סוגים שונים של פגיעה בשוויון, והואיל והזכות החוקתית לשוויון נגזרת מהזכות החוקתית לכבוד, הרי שפגיעה בשוויון תוכר רק כאשר יוכח כי נעשתה הבחנה על בסיס תבחינים 'חשודים'. על יסוד הבחנה זו, הגיע השופט סולברג לכלל מסקנה, כי החוק אינו מבחין הבחנה חשודה בין יהודים לערבים, לא במפורש, וגם לא במשתמע, במבחן התוצאה. משכך, לשיטת השופט סולברג לא הוּכחה פגיעה בזכות חוקתית, וממילא אין מקום להידרש לבחינת חוקתיות החוק בהתאם לפסקת ההגבלה.

השופט מינץ סבר אף הוא כי אין במקרה זה פגיעה בשוויון, וציין כי אף בהנחה שתיקון החוק פוגע בזכות לשוויון, הרי שפגיעה זו נעשית לתכלית ראויה והיא מידתית, ומכאן שאין הצדקה להתערבות בית המשפט בעניין זה. השופט עמית ציין כי החיסכון הכלכלי להורי הקטין עקב מאסרו גבוה מסכום הקצבאות שנשלל מהם, ועל כן הפגיעה הנגרמת להם היא זניחה, ואינה מצדיקה פסילתו של חוק.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר