סגור

הרב מאיר נהוראי על מושקו: "היית חולם חלומות ואיש של חזון"

ראש ארגון "בית הלל" ורב משואות יצחק ספד למשה (מושקו) מושקוביץ, ממייסדי ההתיישבות בגוש עציון, ישיבת הר עציון ומכון צומת, שהלך לעולמו

הרב מאיר נהוראי
יא בשבט התשפא
,
24 בינואר, 2021 20:07
משה "מושקו" מושקוביץ ז"ל

משה "מושקו" מושקוביץ ז"לצילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

השבת קראנו את הפסוק : "גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" כך אתה משה שנהגו כולם לקרוא לך "מושקו", ואנשי משואות יצחק קראו לך בחיבה "מושקה" היית "גדול מאד". עלית לארץ ישראל בשנות המנדט הבריטי וחייך הפכו לחלק בלתי נפרד מתקומת מדינת ישראל ויישוב הארץ. כל רגע בחייך הקדשת לתורה ועשייה. כשעלית לארץ כילד, נפגשת עם הרב יוסף צבי הלוי זצ"ל רב בית הכנסת הגר"א בתל אביב. ספרת לי, כמה התרגשת, שראית שהחנוכייה שלו היתה דלוקה בחוץ זה הרגע, שהבנת כילד שאתה כאן בארץ ישראל ולא בגלות בפרשבורג. לימים הגעת למקווה ישראל, זו היתה התקופה שהגדרת אותה כשנים היפות ביותר בחייך, ימים שבהם הספקת לחלום על הקמת ישוב חדש בארץ ישראל ולהיות חלק מגרעין שנקרא: "גרעין משואות". הגרעין הלך והתמקם בהרי גוש עציון, באותה שעה שמעת על צורך בשליחות בקפריסין. מיד נענית לשליחות, נפרדת ממשפחתך, והלכת למחנות המעצר בקפריסין. כאן פגשת את שארית הפליטה, אודים מוצלים מאש, אנשים כואבים ומטולטלים ואתה בחור צעיר כבן 20 . ספרתי לי על הקשיים הגדולים, על כך שהיו רגעים שלא יכולת לעמוד בכך, ופרצת בבכי דאגת לאותם אנשים ונשים, ותמיד אמרת שזו היתה התקופה הכי מכוננת בחייך. סיפקת באהבה וברגישות לניצולים לחם לאכול ובגד ללבוש. את החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר שמעת בקפריסין ומאז היית במין מטולטלת פנימית בין ההתמסרות בעבודה בקפריסין לבין הבית בגוש עציון. אתה בקפריסין, אשת נעוריך אורה שהתה בגוש עציון , ושלומית בתך הבכורה בירושלים המופגזת ללא הוריה. כך לימים ספרת לנו, שיום הקמת המדינה היה גם היום השמח בחייך וגם הקשה בחייך בשל נפילת גוש עציון. הסברת לנו שזה מסתדר לך עם המבנה של ההלל, שאומרים "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" ומיד לאחר מכן "אנא ה' הושיעה נא".

לאחר השליחות בקפריסין התרכזת בבנייה ועשייה. ומאז חלמת והגשמת, בתחילת שנות החמישים שימשת ראש המועצה האזורית שפיר למעלה מחצי יובל שנים, הקמת את ישיבת אור עציון. התורה היתה לב העשייה שלך ותמיד האמנת ביישוב וישיבה בתוכו. כך גם בהמשך חלמת והקמת את אלון שבות ובתוכה את ישיבת הר עציון. לא נתת מנוח לנפשך והמשכת ובנית את אפרת ושם כיהנת כראש המועצה הראשון. היית שותף לכל כך הרבה מוסדות ופרויקטים ורק אזכיר את עבודתך המסורה בעמותת מנורה, שבאמצעותה גאלת ספרי תורה אודים מוצלים מאש, והקמת מוסדות חינוך ובתוכם את המוסד החינוכי המיוחד לנוער מיוחד באבנת שעל יד ים המלח. היית שותף להקמת "צומת" ויו"ר עמותת היכל שלמה. מושקה מורי ורבי אם הייתי ממשיך לספר אודותיך היית נבוך שכן הפסוק שנאמר על משה רבנו כל כך הולם את אישיותך: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". כאן בשבילי משואות יצחק, הלכת כאחד האדם ללא שמץ של התנשאות עד כדי כך שלא כולם ידעו במה אתה עוסק. איני יכול שלא להתמקד בקשר האישי שלי איתך סביב המקום שבו צמחתי וגדלתי. חזרת לגוש עציון, הפרחת את השממה, והקמת מגדלור של תורה את ישיבת הר עציון . אתה ושני ראשי הישיבה רבותיי המובהקים הרב ליכטנשטיין זצ"ל והרב עמיטל זצ"ל הייתם החוט המשולש שלא במהרה ינתק. עבדת לצידם ואיתם בשיתוף פעולה מלא במשך 40 שנים. הם הובילו את הרוח ואתה בנית את החזון ודאגת לעול הגשמי. אהבת אותם אהבת נפש, ספרת לי על העבודה הרמונית שהייתה בניכם. היו חילוקי דעות, אבל כל אחד נתן מקום לשני. בטלת דעתך בפני דעתם הם היו עבורך ועבורנו דמויות מופת.

מושקו היקר, היית חולם חלומות ואיש של חזון, אין הרבה אנשים שיודעים לחלום וגם להביא את החלום למימוש. שכולם ראו גבעות וחול אתה ראית יישוב וישיבה, וכך ראית את אלון שבות וישיבה בתוכה, שכולם ראו גבעות אתה ראית עיר גדולה את העיר אפרת. שנסענו לפני כעשרים שנה לבית המדרש לנשים במגדל עז , אל צריף קטן שיושבות בו כ – 30 תלמידות ולומדות תורה אמרת לי כאן יקום בית מדרש ענק ובו 250 תלמידות. הסתכלתי אליך בתמיהה, שפשפתי את עיני ובחיוך המבויש שלך הצבעת ואמרת לי "כאן זה יהיה". וכך זה קורה גוש עציון פורחת ומשגשגת ועמה העיר אפרת. מוסדות חינוך פורחים בכל פינה בגוש עציון ובעיר אפרת. אתה הדלקת את האורות והפחת רוח חיים במקומות הללו, ולכבודך הערב ידליקו לעילוי נשמתך נרות באפרת ובגוש עציון.

רבים מכירים את עשייתך הציבורית, האין סופית חשוב שנדגיש שבשבילנו היית לפני הכל - "משה האיש" – איש משפחה מסור ואוהב, לילדיך, לנכדיך, לניניך ולאחרונה אף זכית לחימש. כאן במשואות יצחק, אהבת את הבית את הגינה הצנועה התהלכת בשבילים ככל האדם צנוע וישר דרך, אהבת כל כך את בית הכנסת, היית מהכוהנים הזריזים, שרץ לברך את ברכת הכהנים באהבה גדולה. היית "סופר מהיר בתורת משה" ולא ויתרת ולו פעם אחת על לימוד מקורות ופרשנים על פרשת השבוע שהתקיים מדי שבת בבקר לאחר התפילה. אפילו בשבת האחרונה התקיים השיעור במרפסת שבביתך. שאלת שאלות בהלכה דקדקת על קלה כבחמורה. דאגת מדי יום ששי להתקשר לאלמנות ויתומים. בשנים האחרונות נפטרו הרבה מחבריך היה לך קשה עד מאד. לא ויתרת ולו פעם אחת על פגישה קבועה בימי ששי עם מורנו הרב דרוקמן, שיאריך ימים ושנים בבריאות.

הבקר תוכנן שאעביר שיעור עם חבריך וחברותיך מייסדי המשק. זה היה שיעור לכבוד ט"ו בשבט התלבטתי אם כוחותיי יעמדו להעביר את השיעור, ולבסוף החלטתי להעביר את השיעור ובעצם דברתי עליך. זה היה מעין צירוף מקרים, שכן הפתיחה לשיעור היה פתגמו של הרב קוק זצ"ל:

"חשק נטיעת האילנות, נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המובלט בתוקפו בעץ החרוב".

כל החברים הבינו שזה מתייחס אליך, כל מה שבקשת זה להטיב עם הדורות הבאים, והשיעור נהפך למפגש פרידה. כמה עבורי היה מרגש לשמוע את החברים הוותיקים, אלה הם חבריך האמיתיים.

במהלך השבוע האחרון המפגשים הגיעו למחוזות נשגבים. הגוף היה חלש, היית תשוש אבל בכל פגישה, אם דברתי על נושא הקשור לעשייתך, או על דבר תורה פתחת עיניך וחייכת. אהבתך לתורה היתה עצומה. שיאו של השבוע היה במוצאי שבת קדש פרשת בא אתמול בערב. במוצאי שבת, בעת שאליהו הנביא מגיע, זכינו להיות לידך הילדים והרב דרוקמן ואנוכי. אחזנו בשני ידיך ואמרת "שמע ישראל" מלמלת "תנו לי לצאת" באותו הרגע חשבתי והרהרתי על הגמרא, שמתארת את הרגע האחרון בחייו של רבן יוחנן בן זכאי כמבואר במסכת ברכות כח ע"ב: "בשעת פטירתו, אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא". היית באותם רגעים כל כך צלול, ובקשת דברים קטנים כפי, שרבן יוחנן בן זכאי ביקש לפני פטירתו - לפנות את הכלים מפני הטומאה. ויחד עם זאת עוד שהנשמה שלך מאירה המשכת לחלום מעין בקשתו השניה של רבן יוחנן בן זכאי - "הכינו כסא לחזקיהו המלך". רבן יוחנן בן זכאי חיבר בין חזון לעיסוק בפרטים הקטנים. כך גם אתה חיברת בין החזון לעיסוק בפרטים הקטנים עד רגע הסתלקותך מהעולם. ראית את הגאולה מרחוק ובקשת עוד להגשים ברגעים אלו את התוכניות הגדולות שעוד חלמת עליהן. באותו רגע, היתה צלילות דעת מוחלטת ושליטה במתרחש מתוך אמונה גדולה, שזעקה מתוך אמירתך "שמע ישראל" באותו הרגע. בקשתך התקבלה בפני הקוצב חיים לכל חי, יצאה נשמתך הטהורה באופן זך וטהור ובאותו הרגע הרגשתי, שהקב"ה העניק לך את "פרס ישראל" דהיינו, שנים מלאות בתורה ועשייה בהקמת משפחה מפוארת, ונשמתך יצאה בטהרה ללא ייסורים בדיוק כפי שרצית.

מושקה, הקשר ביננו היה כאב לבנו, ראית בי רב אבל אני הרגשתי לכל אורך הדרך שאתה רבי ומורי. מייעץ לי בהלכות ציבור, בענייני קהילה, בהגשמת חלומות. אני ברמה האישית חב לך הרבה, ואנחנו בני קהילת משואות יצחק מרגישים, שנפלה בחלקנו זכות גדולה שהיית חלק מקהילתנו. אנחנו מבטיחים לקיים את צוואתך, בראש ובראשונה נשמור על יעל אשתך המסורה והיקרה, שכה אהבת ודאגת לה. נשמור על חבריך וחברותך שחיים כאן עמנו אנשי משואות יצחק הוותיקים, נמשיך את מפעל החיים שלך בישיבת הר עציון ומוסדותיה, היכל שלמה ומנורה וכל שאר הדברים שקצרה היריעה מלהזכירם.

משפחה יקרה זכיתם ואנחנו זכינו. אבא מילא את חייו בעשייה ובתורה, ובצקלונו נותרו עוד חלומות רבים. השנה האחרונה היתה קשה מנשוא . הקורונה שיתקה את העשייה, ובמהלך תקופה זו היה רגע שיא קשה בפטירת חתנו האהוב יענקל'ה שהיה לך לבן ולכם משפחה יקרה היה בעל אב וסבא. היה לו כל כך קשה לשאת זאת . עשיתם ככל יכולתכם להיות איתו ברגעיו האחרונים . מושקה תנוח בשלום, למעלה תפגוש את יקיריך. אתה תפגוש חברים וחברות שצעדו איתך במסע של משואה לתקומה. חברים שבנו את הארץ יחד איתך והלכו לעולמם. תפגוש את הוריך האהובים ואת יענקל'ה חתנך. תפגוש את הדמויות הרבניות , שכה הערצת את הרב יצחק איזיק הלוי הרצוג זצ"ל , את הרב יהודה עמיטל זצ"ל, את הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל. אנו מבקשים ממך ברגעים אלו שתהיה מליץ יושר על משפחתך קהילתך ועל כל עם ישראל.

לך בשלום ותנוח על משכבך בשלום

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
העברת
מתנות
לאביונים
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

איבתיסאם מרעאנה צילום:  Avshalom Sassoni/FLASH90

קולות נוספים בעבודה המתנגדים למרעאנה: "הזדעזעתי כמוכם"

קרא עוד