בפעם האחרונה בכהונתו, נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא דברים היום (א') בטקס האזכרה הממלכתי לזכרו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון ז"ל, במלאות 47 שנים לפטירתו. עוד השתתפו בטקס ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר נאם בטקס גם הוא, ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ ונשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות.
"אומות ומדינות זקוקות לחלומות כדי לקומם את עצמן," אמר הנשיא בדבריו. "הן זקוקות לגיבורים כדי לבנות את עצמן ולחלוצים כדי לקשור את עצמן לאדמה לדגל, לשפה, לתרבות. הן זקוקות לעבר של מסירות נפש ודבקות במשימה, כדי להצליח לחיות הווה ולדמיין עתיד של תקווה ושיגשוג - ואת זה, בן גוריון ידע להעניק לנו".
"הוא היה איש של מעשים נטועים בקרקע," המשיך הנשיא. "הוא קיבל הכרעות קשות והן עלו לעיתים במחיר כבד מאוד – ההחלטה להטביע את אלטלנה, ההחלטה לפרק את הפלמ"ח, ההחלטה לבטל את זרם העובדים בחינוך, ההחלטה לכפות על הקבוצות השונות של העולים את כור ההיתוך, החלטה שדרסה תרבויות שלמות בשם הממלכתיות. אך בן גוריון גם ידע שאי אפשר לכונן עם, לכונן מדינה, רק מתוך חיים בהווה. הוא ידע שמנהיגים נמדדים ביכולת שלהם לקבל החלטות קשות בהווה, אך תמיד גם להרים את הראש ממנו ולהצליח להתוות לאומה עתיד. כי הטלת עוגן בעתיד משמעה שיש לאן לכוון ויש חבל להיאחז בו כדי למשוך את עצמנו קדימה.
"כבר כמעט שנה שאנחנו חיים רק הווה," אמר הנשיא בהתייחס לנגיף הקורונה שפקד את העולם כולו והוסיף: "המגפה העולמית שיצרה משבר בריאותי, חברתי וכלכלי בכל העולם, וגם בישראל, גרמה לרבים מאיתנו להתכנס בתוך עצמם. לנסות לשרוד ביומיום, לשמור את האנרגיה כדי לצלוח כל יום בנפרד, כל שבוע בנפרד. אך זה אינה אופיה של האומה הזו. וזה אינה אופיה של המדינה הזו. מדינה שקמה מתוך חזון שנראה פעם כמעט מופרך. מדינה שהפכה להיות מה שהיא בזכות היכולת לדמיין קדימה גם בזמן מלחמות נוראיות, גם בזמן משברים איומים. אומה שהצליחה בשלוש שנים לקלוט עליה המונית שהכפילה את אוכלוסייתה; מדינה צעירה שהתעקשה להעביר את חוק הביטוח הלאומי כשהיא עדיין בשלבי בניינה הראשונים; מדינה שהניחה מאות אלפי מטרים של צינורות מים כשהקימה את המוביל הארצי כדי לספק מים לכל שטחי הארץ; זו מדינה קטנה שבזכות המגוון האנושי המדהים שלה בזכות אופי האומה שלה, הפכה לסטארט אפ ניישן.
"אם היינו חיים בלי חלומות, בלי אמונה, בלי סולידריות, בלי ממלכתיות, מדינת ישראל הייתה נראית אחרת לגמרי," אמר הנשיא. "אם לא נבין שהמאבק הזה ליציאה מהמשבר הוא המאבק של כולנו – כל הקבוצות בחברה הישראלית – יהיה לנו קשה הרבה יותר להתגבר עליו.
"בעת הזו, אנחנו זקוקים יותר מכל לעשות גם וגם – לטפל בהווה בנחישות ובבהירות, בלי להתעלם מכשלונות אלא מתוך הכרה צלולה במצב לאשורו. ובו זמנית, להטיל עוגנים אל העתיד. להמשיך ולספר בשבילנו, גם כשאנחנו לא יכולים, את הסיפור של העם הזה, של המדינה הזו, של האומה הזו – שידעה תמיד להתגבר, להתעלות ולהבטיח לילדיה עתיד טוב יותר. והיא תדע, אנחנו נדע, לעשות את זה גם הפעם," הוסיף הנשיא.
בתום דבריו פנה הנשיא לראש הממשלה, לראש הממשלה החליפי ולשר האוצר, וביקש כי יבטיחו את המשך פעילותה של מדרשת שדה בוקר. "מדרשת שדה בוקר היא מפעל חינוכי ציוני, בעל חשיבות היסטורית, ואסטרטגית שעומד בפני סכנת קריסה. המדרשה שנאלצה לצמצם בהיקף פעילותה, עומדת על סף חדלות פרעון, ומעמידה בסכנה את המשך היכולת לממש את חזונו של בן גוריון. אנא מצאו את הדרך להציל את מדרשת בן גוריון, למען לא נשכח שעתידו של עם נעוץ בעברו".