"מהיכרות ישירה עם בני נוער ומשיחות עם אנשי חינוך, ניכרת ירידה משמעותית בלהט האידאולוגי בקרב כלל בני הנוער הדתי-לאומי. הנוער היום עסוק הרבה יותר בעצמו, במחשב ובפייסבוק, וסוגיות לאומיות גדולות מעסיקות אותו פחות" - כך טוען הרב עזריאל אריאל, רבה של עטרת וממקימי מועצת יש"ע המתחדשת, במאמר המתפרסם בעלון "בעין חינוכית" היוצא לאור על ידי מכללת "אורות ישראל".
הרב אריאל טוען במאמרו כי תופעות השוליים בקרב הנוער הציוני דתי, בעיקר ביש"ע, מבוססת על אובדן החזון של מרבית הנוער האיכותי ביהודה ושומרון. "כאשר הקבוצה המרכזית, הנורמטיבית, חסרה אידיאל גדול ולהט של חזון, אין לה יכולת לסחוף אחריה את אלה הנוטים לשוליים", מסביר הרב אריאל.
רבה של עטרת טוען כי "בודדים וקבוצות רבים שותפים בקייטנות ובמפעלים למען ילדים מוגבלים ובעלי צרכים מיוחדים, אבל עם כל הערך שיש בכך קיימת תחושה שחסר כאן משהו. זה לא מהלך משותף של תיקון העם והעולם, אלא מעשה חסד קטן ונקודתי למען פרטים".
הוא מסביר כי אובדן האידיאולוגיה קשור לתהליכים תרבותיים כלל-עולמיים, אך תולה את האשמה גם בגירוש מגוש קטיף ובכך שבני הנוער "ספגו מכה קשה וטרם התאוששו ממנה". הרב אריאל טוען כי "עד הגירוש, היה לחלק גדול מן הציונות הדתית סיפור מאוד ברור, כשרבים חשבו כי משימתנו העכשווית היא לקדם את המדינה בין השאר על ידי יישוב הארץ בכלל ויש"ע בפרט. הכול האמינו כי סופו של מפעל ההתיישבות לנצח. לדעת רבים, בחודש אב תשס"ה נגדע הסיפור. אין ביטחון בעתיד".
"הנוער היום לא חש את עצמו שייך לתנועה עם סיפור של חזון והצלחה. חרב הפינוי המתנופפת מעל חלק מהמאחזים מעצימה את התחושה", מוסיף הרב אריאל בנימוקיו וטוען כי "הנוער מתקשה לתפוס את עצמו כחלק ממהלך מנצח של חזון גדול, ולכן הוא עצמו עסוק במעשי חסד בחייו הפרטיים במקרה הטוב, ודואג רק לעצמו ולעתידו במקרה הפחות טוב".
כמו כן טוען הרב אריאל כי החיים הבורגניים המאפיינים חלקים גדולים בציונות הדתית יוצרת מציאות בה "אין בשורה לנוער, אין חזון מלהיב העומד בפניו". הוא טוען, בתשובה, כי "השאיפה לתחיית האומה בתורתה על אדמתה על פי חזון שיבת ציון - לא נמוגה, אך עלה עליה אבק הזקוק לניעור דחוף".
"הבעיה לא מתחילה מן הנוער אלא מאיתנו, ההורים והמחנכים", מאשים הרב אריאל, "תשובות שמבוגרים לא מצליחים לתת לעצמם בבהירות, אין בכוחם להקנות לילדיהם, לתלמידיהם ולחניכיהם. אף אם אין עדיין ידיעה כיצד בדיוק ממשיכים מכאן, ראוי לומר זאת. נוער לא קונה סיסמאות המחפות על מבוכה, אבל הוא קונה אמירה כנה של הכרה בקיומן של שאלות מטרידות, ודווקא אז הוא מוכן יותר לקבל תשובות".
במאמר קורא הרב אריאל "לחפש אתגר מעשי שיש בכוחו להלהיב את הנוער, שיש בו אמירה חיובית על משהו שאנו חולמים לממש ולא רק דרך שעיקרה מניעת מהלכים פסולים שאחרים יוזמים". הוא טוען כי "את החיפוש הזה יש לעשות גם בחדרי המורים ובמפגשים של ראשי מוסדות ואנשי הגות וגם בדיונים פתוחים עם בני הנוער עצמם".