לקראת יום השנה הי"ב להסתלקותו של אבי דור הכיפות הסרוגות הרב משה-צבי נריה זצ"ל, מוגש בזה לקט קצר מתשובותיו לשאלות המעסיקות את הנוער הציוני-דתי, מתוך מכתבים אישיים וראיונות בעיתונים "הצופה", "שישי" ו"כפר חב"ד".
ש. אחד ממרכיבי "החלום" של מדינת ישראל היה שיזכו בה להתעלות רוחנית-דתית משמעותית. כיצד מתממשת תקווה זו? (תשל"ז)
ת. הציבור הדתי-ציוני עובר משבר לא קל. הוא צריך להתמודד עם השפעות בעלות עוצמה רבה, כלאומנות חילונית שנראית בטוחה בדרכה, וידענו נשירה גם במחנה שלנו. אולם בשנות המדינה הצמחנו נוער הצועד דרכו מגן הילדים ועד הישיבה והאוניברסיטה, ועושה דרך חיים תורנית, חברתית ומדעית בהכרה עצמית מלאה. נוער יציר המדינה שאפשר לברך עליו ברכת הנהנין, והוא מבטיח רבות.
אבל לא רק בהם אני רואה את מרכיבי ההתחזקות הרוחנית שבאו בזכות מדינת ישראל. בתחום הרוחני נעשתה בארץ פרשנות תנ"ך ענפה ומעמיקה ונאמנה למסורת, נעשו מפעלים ענקיים כגון האנציקלופדיה התלמודית, ונוצרו תנועות בעלות משמעות עמוקה. כל אלה יצירות חדשות. דרכו של הרוח שהוא לא הולך ברעש גדול, אבל כיבושו - בטוחות. מתי קרה בארץ בשנים של טרום-מדינה שנוער של "השומר הצעיר" יבוא לביקור ולשיחות התרשמות בישיבת "בני עקיבא" בכפר הרואה? הרי בשנות השלושים והארבעים הזהירו מדריכי "השומר הצעיר" את חניכיהם לבל ייכנסו לבית-כנסת בעת טיול. מאז התקדמנו הרבה בדרך לקירוב העם בחזרה אל האמונה והמסורת.
ש. איך נכון להתייחס למציאות החולין של המדינה שרובה אינה שומרת תורה ומצוות? (תשל"ז)
ת. הדור הראשון של החלוצים "חולמֵי" המדינה, דורם של ברל כצנלסון, שפרינצק ובן-גוריון, רצו ליצור חיים חדשים בארץ ישראל. "בראשית חדשה", כניסוחו של המשורר שלונסקי. אנשים אלה חשבו שהם יוצרים מכוחם, שיש להם כוחות חיים המספיקים ליצוק חיות ותוכן ליישוב, למדינה ולדורות הבאים. כאן טעותם החמורה. חלק מיצירתם החדשה, כביכול, ינק משורשים קדומים, מדורות יהדות האמת של בית המדרש, של הישיבות ושל עולם החסידות. על גבי תשתית זו בנו בניין ציוני-חלוצי, קיבוצי-חברתי, והחזיקו מעמד דור וחצי. והנה, כל עוד חי אותו הדור ששאב (במידה רבה בלא-יודעין) ממעיינות קדומים, הצליחה מציאות חייו להידמות דמיון מסוים לחזונו. כשקמו הדור השני והשלישי, שהמעיינות לא שפעו בשבילם, התברר שבניין חברתי-לאומי-ציוני היונק רק ממאמרים של לנין וסטאלין הוא בניין ללא בסיס תרבותי. בנקודה זו חל המשבר הקשה. אני נכאב ומודאג מכך שהציבור החילוני אינו חי היום בתודעה ציונית ולאומית, אף לא מהבחינה החילונית שלה. דבר זה בהחלט מסכן את המסגרת עצמה, והמדינה מתרופפת על מוסדותיה. אבל כיהודי מאמין עלי לומר שכמו שהקב"ה מצילנו מידם מבחוץ, כן יצילנו מבפנים, מאלה הממוטטים את אושיות המדינה.
ש. מדוע קיימת בחברה הישראלית עוינות דווקא כלפי הציבור הציוני-דתי? (תשנ"ד)
ת. המנהיגים שינקו תרבות יהודית מקורית והושפעו מגירסא דינקותא, אף אם ניתקו עצמם מחיים של שמירת מצוות, התייחסו לציבור הציוני-דתי ביתר הבנה. חלק מהם גם חשב בלבו שטוב שקיים בציבור גורם השומר על מסורת אבות ומוסיף גוון יהודי מקורי לחברה המתהווה.
אבל היום קם דור חדש שרחוק מכל מסורת יהודית, והוא מפתח אידיאולוגיות חדשות של נתק והתבוללות רוחנית. בדרכם של אלה אנו עומדים. בנו, לא בש"ס ולא ביהדות התורה הם רואים את המתחרים הרציניים שלהם, כי אנחנו משחקים במגרש שלהם בכל התחומים: בחברה, בכלכלה, בביטחון ובמדע. אנו מציגים בפניהם כלכלנים, דוקטורים, פרופסורים ואלופי משנה חובשי כיפה סרוגה. המציאות הזאת מפריעה להם, ולכן מנסים להרוס אותנו עד היסוד. לא אנחנו סטינו מדרכנו - הם סטו מדרכם. מפלגת העבודה התפרקה מכל ערכיה החלוציים ומעברהּ ההתיישבותי המפואר, ואנחנו נשארנו חלוצים, ממשיכים לשאת את דגל העלייה וההתיישבות, ממשיכים לעמוד עמידה איתנה על משמר ארץ אבותינו.
ש. ממשלת ישראל פועלת כיום במרץ למען השלום. כולנו חפצים בשלום. אולי באמת יש מקום לבחון ויתורים על חלקים מארץ ישראל כדי להביא את השלום הנכסף, כטענת נציגי השמאל? (תשנ"ד)
ת. המאבק על ארץ ישראל הוא טריטוריאלי, אך המהות היא ערעור על עצם קיום העם היהודי. בתהילים פ"ג נאמר "על עמך יערימו סוד, ויתייעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד". לא מוזכר שם עניין הארץ. כך היה וכך הווה אצל כל הגויים במזרח-התיכון. המאבק יותר עמוק. זהו מאבק יסודי נגד העם היהודי. מסתבר כי בניגוד למה שחשב הרצל כי עם הקמת מדינה יהודית תיעלם האנטישמיות, אנו רואים שמדינת ישראל היא מוקד לאנטישמיות. האיסלם אינו משלים עם היהדות. הפונדמנטליסטים שהחאמס מייצג בצורה הכי בוטה ותוקפנית, טוענים שאדמת ארץ ישראל כולה היא וואקף מוסלמי וחובת הגיהאד חלה על כולה. זו גם עמדת האמנה הפלשתינית שעד היום לא ויתרו עליה. מדברים על "מזרח תיכון חדש", ולמעשה תישאר בו האנטישמיות הישנה. הניסיון הוכיח שהוויתורים לא השיגו שום דבר, ובוודאי לא שלום.
ש. במסגרת שירותי במילואים ייתכן שאצטרך לעזור לפנות אדמות ומבנים ביש"ע ובגולן. מה דעת תורה בעניין? (תשנ"ג)
ת. כיוון שנפסק על ידי רוב הרבנים בארץ שיש איסור לפנות שטחים בארץ-ישראל ולמוסרם לגויים, כפי שכתב הרמב"ן (וכן פסקו באחרונה בכנס רבים שנכחו בו יותר מאלף רבים וראשי ישיבות), וכן פסקו ברבנות הראשית הקודמת, הרי ככל איסור תורה אסור ליהודי לקחת חלק בכל מעשה של סיוע לפינוי, כפי שנפסק ברמב"ם הלכות מלכים שגם אם המלך ציווה לעבור על דברי תורה - אין שומעין לו.
ש. מה צריכה להיות תגובת אזרחי יש"ע לתוכנית הממשלה למסירת שלטון באזורי יש"ע לערבים? (תשנ"ד)
ת. צריך לעשות הכול כדי להפיל ממשלה זו ולסכל את המזימה המסוכנת. צריך להפגין ולשבות, לזעוק ולמחות - לעשות כל מה שאפשר, חוץ משימוש בנשק. זה אסור. נזהרנו עד היום מסכנת מלחמת אחים, ובעזרת השם לא נגיע לזה. במדינה דמוקרטית ישנו מרחב גדול לפעולות גדולות של מחאה והתנגדות שיכריחו את הממשלה לחזור בה או להתפטר. הפלת הממשלה בהקדם היא אינטרס כלל ישראלי עליון.
ש. ישנה דעה הגורסת שיש לשמור על שלמות העם יותר משלמות הארץ. האם יש סתירה ביניהן? (תשנ"ד)
ת. הטענה שהעם קודם לארץ היא דווקא טענת האורתודוקסיה האנטי-ציונית שאמרה שהעלייה לארץ תסכן את העם, וידוע איזה מחיר שילמו. אלפי אנשי תורה ממזרח-אירופה נכחדו בגלל שסירבו לעלות לארץ כי סברו ש"העם קודם לארץ". זו גם הייתה האידיאולוגיה שמאחורי תוכנית אוגנדה, שגרסה כי תחילה יש לדאוג לעם מפני הפוגרומים ואת עניין הארץ אפשר לדחות לימים יבואו.
לגבי אנשי השמאל המדברים על שלמות העם - הרי הם מוכנים לפרוץ את גבולות העם היהודי בחוק "מיהו יהודי", מעודדים נישואי תערובת, מדברים על "ישראליות" במקום על יהדות ומחנכים את הנוער ללא כל ערכים יהודיים תוך ניתוק גמור מהחזון היהודי. לא לאנשים אלו הזכות לדבר על שלמות העם. רק אלפיים שנות יהדות אמיתית הן ששמרו על שלמות העם. אלמלא יהדות של תורה ומצוות לא היינו מחזיקים מעמד בגלות אלפיים שנה. עובדה היא שכל קיבוץ יהודי שנותק מהדת בסופו של דבר התבולל והתנוון. ישנה מצוות יישוב ארץ ישראל שמקיפה את כל הארץ. יש איסור של "לא תחנם" האוסר על מכירת קרקע למי שאינו יהודי. האם יש צל של ספק שקיים איסור לעקור יישוב יהודי ולהעבירו לשלטון לא יהודי?
ש. המחבלים הערבים חוזרים והורגים בנו. מותר לנו לנקום? (תשנ"ד)
ת. כאשר מדובר במאבק ישיר נגד המחבלים, לשמור על הנפש, אין בעיה של נקמה. במלחמה נגד רוצחים קשה להציב סייגים. אבל נקמה היא עניין אחר. לפגוע בערבי מזדמן שאין לי שום תגרה איתו - אף כי אפשר בהחלט שאיננו חף מפשעים של העלמת רוצחים ושל שיתוף פעולה איתם - אסור בתכלית האיסור. המושג נקמה, או נקמת דם, איננו מצוי במילון היהודי המעשי. אין, ואסור שתהיה, נקמת דם בידי אדם. גם המושג "גואל הדם" בתורה מסויג מאוד ונעשה אך ורק לפי הוראת בית דין. על כל קדוש שנופל במלחמת קיום זו אנו מוסיפים את התיבה הי"ד - "השם יקום דמו". אנו מוסרים את עניין הנקמה לידיו של הקדוש ברוך הוא, ובשום אופן איננו משאירים אותה בידינו. הקב"ה הוא היודע מי אשם ובמי יש להתנקם.
ש. אני עומד להתגייס לצבא במסגרת ה"הסדר". אשמח לקבל "צידה לדרך"... (תשנ"ב)
ת. ברכתי הנאמנה שלוחה לך לגיוסך לצה"ל. חזק ואמץ, וחזֵק ואמֵץ ידי חבריך באימוניכם להיות מחֵילותיו של בית דוד העומדים על משמר ארצנו וערי אלוקינו. אמר רבי שמחה-בונים מפשיסחא ז"ל: "היחלצו מאתכם אנשים לצבא" - היחלצו מהאנוכיות שלכם, ואז תהיו אנשים לצבא, מסורים כראוי לחובותיכם כאנשי-צבא. אחריות גבוהה והנהגה מכובדת - זהו קידוש השם היומיומי של בוגרי ישיבותינו שיחיו, ובעז"ה תעמדו יפה בכל המבחנים הגופניים והרוחניים.
אקווה שגם אם גיוסך יהיה בו ניתוק מהישיבה, לא יהיה זה ניתוק מן הלימוד. אכן, יש ימים דחוסים מאוד, מייגעים מאוד, אולם ישנם גם ימים של רווחה, והשקדן דואג מראש וקובע לעצמו מה הוא לומד ועם מי הוא לומד. אפשר לנצל יפה שעות שבין מבצע למבצע. ברור הדבר שבאותה מידה שהנך מתכונן נפשית ומעשית למבחנים העומדים בפניך בשורות הצבא, תמצא את הדרכים הנאותות ליציבות מעמדך ואף להבאת ברכת תורה לאחרים. איחוליי מקרב לב שהקב"ה ייתן לך איתנות וכוח לעמוד בכל המשימות בחומר וברוח, ותסיים חודשי אימוניך בהצלחה ותחזור לכותלי בית המדרש בריא ורענן.
ש. במצבנו, מה מצופה מאיתנו? (תשי"ג)
ההמונים אינם קובעים את פני ההיסטוריה. הם נתונים למצבי רוח חולפים, ואילו ציבור קטן ויציב, איתן בדעותיו ועקבי במעשיו, תרומתו יכולה להיות גדולה מאוד למהלך הדברים ולצורתם. אנו נקראים להיות כאלה, להטביע את חותמנו על סביבתנו. מעמד רוחני-תרבותי גבוה, מעמד מוסרי איתן, יביא קרובים ורחוקים להרכין ראש. מבלי למעט מערכם של עבודה מעשית ומאבק פוליטי, עלינו לדעת כי לא בהם טמון הסיכוי, כי בשטחים המעשיים והפוליטיים אנו עומדים בפני ביצורים חזקים כשנשקנו דל ביותר. לעומת זה בשטח הרעיוני והתרבותי נמצאת נקודת התורפה של הציבור החילוני. ידענו: נבעו סדקים גם בביתנו. זרמי התקופה לא פסחו עלינו, ובאותו שטח שאנו עסוקים בו, רעיונות נכר והשפעות ממקורות זרים עשו את שלהם. אולם עלינו להתאושש למען עצמנו ולמען הציבור הרחב. הכרח הוא לנו לגלות את המאור שבתורה. יהדות עם-ארצית לא תוכל לצאת למערכה המתחוללת לעינינו. המאור שבתורה יחזיר אותנו למוטב, והמאור שבנו יחזיר אחרים למוטב.
ליקטה וערכה: גברת צִלה בר-אלי, בתו של הרב זצ"ל
באדיבות עלון עולם קטן