"אחדות הדעות בחברה הישראלית גדולה הרבה יותר ממה שנדמה לנו גם בימי שגרה", כך אומר פרופסור אשר כהן בראיון ל'כיפה' רגע לאחר סיום מבצע צוק איתן, בניתוח של תופעת האחדות ששררה בישראל בימי המבצע.
"ההסכמה בחברה הישראלית גדולה וזה נשמע נורא מפתיע כי אנחנו כביכול אוכלים אחד את השני. ב-80% מהזמן אנחנו מסכימים על 80% מהדברים. אומנם נדון עליהם, אבל על העקרונות אנו מסכימים".
לדבריו, בניגוד לאירופה, שם הדעות שונות לגמרי, בישראל הקיצונים תופסים מקום קטן בשיח ובהשפעה. “באירופה מפלגות הימין הקיצוני תופסות מקום של כבוד בשיח. אצלנו זה נגמר בעמירה הס וגדעון לוי מצד אחד ועוצמה לישראל מצד שני. רק כשמסתכלים עלינו במחוץ מזהים כמה אנחנו מאוחדים בדעותינו. זה לא אומר שאנחנו מסכימים על הכל, ושלא נריב, אבל כשמושיבים אותנו יחד אנחנו מסכימים על הרוב".
"קורה כאן משהו מדהים", הוא מתייחס למבצע. “מאז אוקטובר 2000, תחילת האינתיפאדה השנייה, מצטברת תודעה שלא יהיה כאן הסדר. חלום השלום נגמר. אומנם יש עליות ומורדות כולל בתכנית ההתנתקות אבל בסופו של דבר בעזה עשינו מה שהעולם רוצה ממנו, חזרנו לגבולות 67', פינינו ישובים וזה לא עבד. הציבור לא קורא את עיתון הארץ. הוא לא מטומטם".
לדבריו, “האחדות שראינו במבצע צוק איתן התבשלה בהדרגה. עברנו שלושה שבועות של 'שובו בנים' ואז נכנסנו לרצועת עזה. הייתה כאן התבשלות הדרגתית. נתניהו, במכוון או שלא במכוון, עשה הכל כדי לא להיכנס למלחמה וזה עבד על הציבור. כשאתה סובל כל דבר ונמנע עד הרגע האחרון בכל מחיר ממלחמה, ההסכמה הרחבה פורצת החוצה. אם לא הייתה הסכמה האחדות לא הייתה פורצת החוצה. בנוסף, היו כאן נסיבות ששברו את הגבולות בין ימין לשמאל. זה כבר לא גוש קטיף אלא יישובים שמזוהים בכלל עם השמאל. מדובר בסיטואציה שכולם הסכימו שעברה את הגבול".
לגבי האחדות, מסביר פרופסור כהן, היא הסתיימה עם הלחימה. “האחדות לא יכולה להמשיך בימי שגרה. אנחנו צריכים להתווכח אך יחד עם זאת מממשים את העניין של 'יהודית ודמוקרטית'. אנחנו שוכחים שהוויכוחים הם על מנת לממש בסופו של דבר עקרונות מוסכמים. מה שקוראים בעיתון 'הארץ' זה השוליים. כל השאר מתכנסים לתוך עקרונות ומתווכחים כיצד לממש אותם".
פרופסור כהן התייחס גם להתגייסותם של החרדים למאמץ המלחמתי בדרכם שלהם. כזכור, בתקופת מבצע צוק איתן ביטלו החרדים את חופשות בין הזמנים ואף אמרו תפילת 'מי שברך' לחיילי צה"ל, דבר אשר אינו נהוג. “מי שהיה קורא את העיתונים עד מבצע 'שובו אחים' היה טוען שהעסק עם החרדים מתפוצצים, אבל שוכחים שהם כבר 15 שנה יוצאים לאקדמיה ומתערבבים לאט לאט בציבור הכללי. כן לומר 'מי שברך' או לא לומר 'מי שברך, בסופו של דבר פתאום בשעת חירום הם לא יצאו לבין הזמנים. כאמור, מתווכחים על העקרונות אבל מסכימים על הרוב".
גם לנושא מח"ט גבעתי עופר וינטר ולדבריו בדף המפקד, אז כתב 'שמע ישראל' ועורר את זעמם של אנשי רוח שונים, התייחס פרופסור כהן. “וינטר לא באמת הטריד את החילונים או את החיילים. זה הטריד שניים וחצי מכונים ואינטילקטואלים. אלו שוליים שבקצוות אבל את רוב החיילים לא הטריד שהוא דיבר בשפה דתית. אנחנו שוכחים שהיהדות השתנתה בשנים האחרונות ושיש התפתחות של יהדות כתרבות. חילוניים אנטי דתיים הם קבוצת מיעוט. לרוב החילונים יש זיקה למסורת והחברה הישראלית עוברת תהליך של מסורתיזציה. רואים את זה במוזיקה ובתרבות. החילונים גילו בעקבות המבצע את המסורתיות והציונות. זה טבעי”.
"ב-d day (יום הפריצה לנורמדי. ח"ג) דיבר אייזנהאוור על מסע צלב גדול, מישהו אמר לו משהו? זו הייתה התחושה שלו וזו התחושה של וינטר. אפשר לחשוב שהוא לא מתפקד כמו שאר המח"טים", אומר פרופסור כהן. “יש הדתה בצה"ל והמח"טים הם תוצר של הדור שהתחיל ללכת בהקיפים גדולים לצבא. כשסיימתי קורס קצינים ב-1978 היינו מעטים, אך עם השנים והתפתחותם של מכינות התחיל תהליך שעכשיו רואים את התוצאה שלו. דור המח"טים והמג"דים".
מה יהיה בהמשך? עוד 15 שנה האחדות תישמר?
"אף אחד לא יודע מה יהיה כאן. האביב הערבי התחיל ב-2011 וב-2010 אף אחד לא ידע כלום. כן אומר שהתהליכים הללו הם לא לרעתנו".
לדברי פרופסור כהן, למרות שהאחדות לא תמשיך, המבצע לא יישכח. “יהיו מי שינסו למנף את הסיפור ואין ספק שהמבצע נחרט בזיכרון הקיבוצי. ההלוויה של שלושת הנערים החטופים יחד היא אירוע מכונן וכך גם מה שקרה עם המשלוחים לחיילים ועם לוויות החיילים הבודדים. הדברים נצרבו בתודעה ולמרות שאנחנו לא יודעים כיצד יבוא לידי ביטוי הזיכרון אין ספק שהוא נחרט".