מותר על פי ההלכה להורות על הזנה בכפייה של אסיר, כך נקבע בנייר עמדה שהונח על שולחן ועדת הפנים של הכנסת על ידי "צהר לחקיקה" על פי נייר העמדה, במקרה של סכנה לחייו של האסיר או בסכנה לביטחון המדינה ניתן להורות על הזנה בכפייה של אסיר. מחר(ב') צפויה הכנסת לאשר את החוק, שנועד לעצור את שביתת הרעב של האסירים המנהליים הפלסטינים.
"רבני 'צהר' תומכים בתזכיר החוק, וסוברים כי ניתן לאפשר לשופט להורות על הזנה כפויה של אסיר, אם קיימת סכנה ממשית לחייו של שובת הרעב, או אם קיימת סכנה לביטחון המדינה". זו השורה התחתונה בנייר העמדה שהניח הרב אוריאל גנזל, ראש מיזם 'צהר לחקיקה' של ארגון רבני צהר, על שולחן ועדת הפנים של הכנסת.
נייר העמדה הוכן על ידי "צהר לחקיקה" לקראת הדיון שיתקיים מחר בוועדה ובמליאת הכנסת במה שמכונה "חוק הזנה בכפיה". החוק עלה לכותרות מכיוון שהשינוי המוצע בו נערך בשל שביתת הרעב של עשרות אסירים פלסטינים, שביתה המהווה סכנה לחייהם.
על פי נייר העמדה, שמטרתו לבחון את הסוגיה מנקודת מבט יהודית, על פי ההלכה יש רשות לאדם לסכן את עצמו בכדי לשפר את מצבו. "שביתת הרעב נעשית לרוב כמוצא אחרון של האסיר לשיפור תנאיו, ולכן גם אם יש בה סיכון עצמי מסוים הרי היא לגיטימית", נכתב בנייר העמדה.
עם זאת, מוסיפים רבני צהר, אין רשות לאדם לפגוע בעצמו, גם למען ערכים חשובים. "משום כך, במצבים שבהם יראה השופט כי קיימת בסבירות גבוהה סכנה משמעותית לחייו של שובת הרעב - יש לחייב האכלה כפויה של שובת רעב".
בצהר הדגישו את האחריות של המדינה לשלום אזרחיה ובמיוחד לנתונים לחסותה וציינו כי על פי ההלכה רשאית המדינה לפגוע בזכויות הפרט, כאשר הם פוגעים בביטחון המדינה. "ולכן במצבים שבהם קיימת בסבירות גבוה סכנה משמעותית לביטחון המדינה או לאכיפת הסדר בבית הכלא, ניתן להתיר האכלה כפויה של שובת רעב, גם אם לא נשקפת לחייו סכנה ברורה ומיידית".
עוד נכתב בנייר העמדה כי למרות שמותר לאדם חופשי לשבות רעב כשהוא סבור שהדבר מקדם את מטרותיו, הרי שעונש המאסר משמעותו הגבלת זכויותיו של האסיר. "גם בימי חז"ל היה נהוג להעניש עבריינים על ידי הגבלת זכויות, לכן יש לגיטימציה לשופט למנוע מהאסיר את זכותו היסודית לשבות רעב, ובפרט אם יש בה מרי או המרדה ואף שאין בה אלימות פיזית אקטיבית", סיכמו רבני צהר.