על שוויון, שוויון זכויות ושוויון בפני החוק

נראה שגם התורה וגם החוק סלדו מהאפשרות שאדם יופלה לרעה על רקע שאינו רלוונטי. החוק מניח שיש שוויון ויוצא להגנתו, התורה מניחה שאין שוויון ויוצאת להגנת החלש

חדשות כיפה עו"ד זיו רפפורט 29/07/13 12:07 כב באב התשעג

על שוויון, שוויון זכויות ושוויון בפני החוק
shutterstock, צילום: shutterstock

איך אתם הייתם מגיבים לו הייתם פונים להזמין חדר בבית מלון והתשובה שקיבלתם הייתה "אינכם רצויים"?

ובכן, אישית לא יכולתי שלא להיזכר באחת האמירות האלמותיות של האחים מרקס לגבי המועדון שאליו לא הייתי מעוניין להתקבל כחבר, אבל לחשוב שאמירה של קומיקאי יהודי באמריקה של שנות השישים של המאה הקודמת ( למניינם ) תהיה המציאות של יהודי בארץ הקודש לקראת סוף האלף השישי ( למנייננו.. ) זה כבר עצוב.

מעשה שהיה כך היה - משפחה מקסימה ( היכרות אישית, תאמינו לי ) ביקשה להזמין מקום בכפר נופש ונענתה בשלילה בטענה כי "אינה רצויה" עוד באותו המקום. וכל כך למה, כיוון שבחופשתם האחרונה העזו רחמנא ליצלן להתווכח עם פקידת הקבלה ואפילו לשמוע מוזיקה בדשא.

העימות שבין תפיסת המשפחה את האירוע כמפלה ופוגעני ובין תפיסת כפר הנופש את האירוע כהבחנה מוצדקת טרם הוכרע, אולם זה המקום לדון מעט בערכי השוויון, הזכויות ומה שביניהם.

לפני יותר מעשור, המשפט הישראלי כבר עיגן בחוק את "איסור ההפליה" שצמח בעיקר על רקע ההפליה בכניסה למועדונים שונים ולמעשה אוסר כל הפליה בשורה שלמה של ענפים נותני שירות - מקומות בילוי ונופש, בנקים, תחבורה ציבורית וכדו'. מי שעובר על הוראות החוק חשוף הן לסנקציות פליליות והן לסנקציות אזרחיות ( קנס של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק ). חוק זה היה המשך ישיר למגמה שהתפתחה בעשור שקדם לו בכל הנוגע לערך השוויון.

אם נחפש את ערך השוויון בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מקום בו היה אמור להופיע באופן טבעי, נופתע לגלות שהוא נעדר ממנו ( אגב הוא לא לבד, יחד איתו נשארו בחוץ חופש הביטוי ועוד ). ציפור קטנה לחשה לי פעם שהיו אלו נציגי המפלגות הדתיות שגרמו לכך, והיה זה אהרון ברק שלחש לפרופ' רובינשטיין "לא משנה מה תעשה, תכתוב "כבוד האדם" אני כבר אשלים את המלאכה". ואכן, "כבוד האדם" נכנס והשוויון נאלץ להמתין עוד שנה שנתיים עד שהשופטים שבירושלים ישאבו אותו לתוך חוק היסוד. וכך השוויון חצה את גבולות ההזדמנויות בעבודה והתחיל להשתלט על כל חלקה טובה.

כיום, אפשר לומר שהשיח הציבורי כמעט ולא יכול להעביר יום ללא התעסקות בשוויון, בזכויות ובמה שביניהם - זכויות הפרט, הילד, האישה, שוויון בין יהודים ושאינם יהודים, שוויון בין גברים ונשים, ויש גם המבקשים, כך שמעתי, שוויון בין בני אדם ובעלי חיים אחרים.

לעומת זאת, כאשר אנו באים לבחון את ערך שוויון הזכויות בהלכה או במנהג היהודיים, אנו נתקלים במבוכה קלה. בניגוד לתודעה הרווחת שכ-ו-ל-ם שווים ולכל הפחות שווי זכויות הרי שהמושג שוויון או זכות כמעט ולא מופיע במקורותינו. כהנים אינם שווים לישראלים, גויים אינם שווים ליהודים וגברים אינם שווים לנשים. המקום היחידי שבו התורה מזהירה נגד הפליה הוא במערכת המשפט "לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך" ( ויקרא יט':טו' ), אולם שוויון כערך בפני עצמו במנותק מה"שוויון בפני החוק" אינו קיים.

אותו הדין לגבי "זכויות" - נסו נא למצוא משהו על "זכויות הילד", לכל היותר תתקלו במצוות האב על הבן ולהפך. זכויות האשה? תחליפו בחובות האיש וכו'.

אני חושב שהיה זה הרב פישר, ראש ישיבת "נווה שמואל" באפרת, ששלח פעם מכתב לשר/ת החינוך כאשר נקבע הנושא השנתי כ"הזכות לכבוד והחובה לכבד". ביקש הרב פישר לתקן ולהקדים את החובה לכבד לזכות לכבוד. סמנטיקה? ממש לא. העולם הדתי מחייב את האדם הפרטי, חיובים שייתכן ויצמיחו גם זכויות לאחרים. העולם החופשי מעניק לאדם הפרטי זכויות, זכויות שמצמיחות חובות לאחרים. בעולם הדתי אין לי ה"זכות" לקום בבוקר, להתפלל ולהניח תפילין - אני חייב. אין לי גם ה"זכות" שאבי ילמד אותי אומנות - זוהי חובתו שלו. בעולם החופשי זוהי זכותי להתבטא בחופשיות, זכותי למשפט הוגן, זכותי לחיות בכבוד וכו'. כמובן, ישנו פער עצום בין הליברל הסוציאליסט לליברל הקפיטליסט, פער הנובע מההתנגשות שבין ערך השוויון וערך החופש, ואכמ"ל.

על רגל אחת ניתן ליישב את הסתירה שבין העולמות בכך שבעוד שבעולם החופשי חוסר שוויון מתורגם מיידית להפליה ולקיפוח הרי שבתורה חוסר שוויון הוא עובדה אנושית קיימת שעל החברה להתמודד אתה. למשל - התורה אומנם מתירה עבדות אבל ספק אם מתירה כיום עובדי קבלן. התורה אינה דוגלת בחופש העיסוק / זכות הפרט על גופו ואוסרת את הזנות, החברה המודרנית נמנעת מלהגביל את חופש העבודה - איזו גישה לדעתכם מכבדת יותר את האדם / שומרת על זכויותיו?
מעבר להבדלי הגישות הנ"ל, שיש מקום להרחיב בהם, אם נחזור לעניין שבו פתחנו, נראה שגם התורה וגם החוק סלדו מהאפשרות שאדם יופלה לרעה על רקע שאינו רלוונטי. החוק מניח שיש שוויון ויוצא להגנתו, התורה מניחה שאין שוויון ויוצאת להגנת החלש. היחס לשונה ולחלש כפי שמצטייר בדמות הגר, העני, היתום והאלמנה, היה מאז ומעולם נשמת אפו של העם היהודי, נשמה שבגינה היו שביקשו להאשים אותנו כמי שפתחו את "מוסר העבדים". מוסר שגם אם לא דורש שוויון וגם אם לא מעניק זכויות, הרי שהוא מכיר בחוסר השוויון ודורש מהחזק לגונן על החלש, ולמצער דורש מהחברה לעשות זאת.

"הוא ( רבי עקיבא ) היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר, כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום..."

הכותב הינו ר"מ בישיבה תיכונית ועורך דין