האינסטינקט הטבעי של אדם מאמין בן זמננו הוא לתת פשר ולראות את עצמו כמי שעומד במרכז הפשר אותו הוא נותן. תנועת החסידות מאד הדגישה את התפיסה הזו בה אדם צריך לראות בכל דבר שקורה במציאות מסר שמכוון אליו וממנו הוא צריך ללמוד. יש לתפיסה זו גם קשר לתפיסת האדם את ההשגחה האלוקית, בתפיסות בהם נתפסת המציאות כמושגחת יותר ומכוונת יותר תהיה נטייה חזקה יותר להעניק לכל מהלך שמתרחש מול עינו של אדם משמעות של מסר אלוקי, אם כל תנועה של עלה מוונת על ידי הבורא כפי שאומר הבעש"ט אזי קל יותר לטעון שכל תנועה היא בעלת משמעות .
ברם בהגות היהודית יש גם תפיסות מתונות יותר של ההשגחה, המפורסמת שבהם היא זו של הרמב"ם תפיסה זו רואה למשל את ההשגחה בטבע כהשגחה על המין ולא על כל פרט בתוכו. נוסף על כך הרמב"ם נמנע מלומר שהאדם הוא תכלית הבריאה טיעון זה מצמצם אף הוא את היכולת של האדם לומר שכל אירוע מתייחס אליו.
הפילוסוף הבולט ביותר שראה את ההיסטוריה כפועלת על גבי ציר שיש בו חוקיות הוא הגל. הגל טען שהתהליכים ההיסטוריים נעים מקצה אחד אל הקצה השני עד שנוצר ביניהם איזון. הרב קוק ראה את התפיסה הזו כמתאימה לתיאור תולדותיו של עם ישראל. במאמר למהלך האידיאות בישראל הוא משתמש בדגם של תנועה בין שני מוקדים על מנת שבסופו של דבר ימצא ביניהם איזון כדי להסביר את משמעות התהליכים שעוברים על עם ישראל.
בתפיסה הזו יש פוטנציאל גדול אבל גם סכנה גדולה ממנה יש להזהיר. בנעורי השתתפתי בשיחה של חוזר בתשובה מכיוון שהשיחה ענינה אותי נגשתי לדבר איתו. הוא הסביר לי אז כיצד מלחמות שקרו באותה תקופה בשלוש נקודות שונות בעולם יצרו משולש שבמרכזו עומדת ארץ ישראל מה שמעיד על כך שמלחמה הולכת לפרוץ בה, אז הוא עבר לתיאורים שונים ומשונים של מלחמת גוג ומגוג שקרבה ובאה. הדוגמא הזו מדגימה לאן פרשנות מיסטית של האירועים עלולה להוביל. תארו לכם מה היה קורה עם אותו אדם היה ראש ממשלה ועל בסיס הכרה דתית מסוימת שבטוחה שהיא מבינה את משמעות האירועים ופועלת על בסיס ההבנה הזו. מסיבה זו יש להיזהר מלפסוק באופן נחרץ כך וכך הוא הפירוש של אירוע מסוים והוא מכוון מסר דווקא אלי או לעם ישראל.
במאמרה טוענת רבקה שמעון שרצח בנזיר בוטו כמו כל האירועים בעולם מכוון לעם ישראל ובא להזכיר לנו כיצד אנחנו אמורים לנהוג ומהו תפקידנו. במידה והכוונה היא שעלינו להסיק מכך באופן ריאלי מה הן הסכנות הגנוזות בהתחזקות האסלאם הקיצוני הדברים הם דברים של טעם ויש לפתח דיון במישור הזה. אבל אם הטענה היא שיש כאן איתות אלוקי שממנו עלינו להסיק איך אנחנו אמורים לנהוג ומהו בדיוק תפקידינו יש להיזהר מסוג כזה של שיח.
לצערנו אנחנו לא נביאים והיכולת שלנו לזהות את מסתורי המהלכים האלוקיים ומשמעותם היא מוגבלת, ניסיון לעשות זאת עלול להוביל אותנו לפעולות שמתעלמות מן המציאות כמו שהיא.