כולנו מכירים את הדמות המפוצלת והידועה - דוקטור גקיל ומסטר הייד. דוקטור גקיל הוא אדם נחמד ונינוח, ואילו מיסטר הייד הוא אדם אפל ומסוכן, עלול לכל פשע. והכל כמובן באותו אדם.
קשה להאמין, אבל תופעה דומה מתרחשת אצל רבים מאתנו. מחוץ לרכב אנו אנשים סבלניים ורגועים, כל אחד לפי אופיו, וברגע שנכנסים לתוך קופסת הפח, משהו משתנה. חוסר סבלנות ותזזית נכנסים יחד עמנו, תחרות סמויה נכנסה אף היא, אנחנו ממהרים, מסכנים, מסוכנים לעצמנו ולאחרים. זוהי תופעה פסיכולוגית מעניינת שראוי לתת עליה את הדעת פעם. אך הסיבות לא משנות לאותם אלו שנפגעו או ניזוקו. הם נושאים את כאבם אתם למשך כל החיים.
צריך לשנות גישה!
וירא יעקב מאוד ויצר לו, ואומרים חז"ל וירא שמא יהרוג ויצר לו שמא יהרג. יעקב אבינו ירא שמא הוא יאלץ להרוג, שמא מישהו יפגע ממנו.
כניסה לרכב צריכה להיות מלווה באותה יראה. התודעה צריכה להיות שעוסקים כאן בעניין מסוכן, שיכול לגרום נזק ויותר מכך. כל נסיעה היא סוג של מבצע. מבצע קטן, יומיומי, אבל מבצע. כך צריך להתייחס אליו.
אגב, כך מתייחסים לנהיגה בצבא. לכל נסיעה יש נהג ומפקד. הנהג חייב לישון מספר שעות לפני הנהיגה, החוקים ברורים וכן העונש למי שעובר עליהם. התוצאות ברורות בשטח. אין להשוות את כמות התאונות בצבא לעומת אלו שבחיי האזרחות. כמובן, אזרחות אינה צבא, אך מוכח שהשיטה עובדת. התייחסות לנסיעה כאל דבר שמצריך תשומת לב, כאל מבצע קטן, עוד לפני שנכנסים לרכב, יש בה כדי לצמצם מאוד את הסיכונים.
כדאי לשים לב לעוד משהו. התורה, כמעט בכל מקום מכנה את ההורג בשגגה רוצח! כך בספר דברים:
אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי. וכך בעוד מקומות.
אמנם יש אפשרות של עיר מקלט, אך שם התואר נשאר זהה. רוצח. השגגה, לא מכפרת על נטילת החיים. היא רק מקלה מעט מהעונש. לא שמת לב, מיהרת קצת, עקפת לא במקום, הסטת את העין לשניה, לא משנה מה בית המשפט יחייב אותך. התורה קוראת לזה רוצח.
לכן, כל מי שיראת שמים בלבבו, ידע שזה המקום הראשון שבו צריך להחמיר.
לכן, כל מי שאהבת ישראל בנפשו- ידע להיזהר בחייהם ובשלומם של אחיו שיחד עמו בדרך.
לכן, כל מי שעמל על תיקון מידותיו - ידע כי הכביש הנו סדנא מעולה לעבודה זו. בכביש תוכל להתאמן על מתינות, אורך רוח, כבוד ועזרה, חסד עם הזולת, ועוד.
לכן, כולנו - משנים גישה. כולנו מתייחסים אל הנסיעה בכבוד הראוי לה, ומתכוננים לקראתה.
אל הרכב ניכנס יחד עם כל אישיותנו. לא נפצל את עצמנו, אלא להפך. נפש האדם היא אחת, גם בכביש נשתמש במלך הכוחות- השכל, נכלכל צעדינו בתבונה, ולא ניתן לכוחות דמיוניים, תחרותיים, לשלוט במעשינו.
כולנו הופכים לנאמני שמירת חיים. נקבל על עצמנו לסייע לרכב שמנסה להשתלב, לא להלחיץ בצפירות את הרכב הטועה שלפנינו, לא לסנוור באורות גבוהים את הרכב הבא ממולנו, ולא לנהוג בשום סוג של אלימות, אלימות בדרכים.
נהיה מופת ודוגמא. כל רואינו יכירו כי יראת שמים הולכת יחד עם יראת הנהיגה והזהירות בה, זוהי מהפכה שתלויה בכל אחד מאתנו. אפשר לשנות זאת. חייבים לשנות זאת, ביחד נעשה זאת.
אם כל אחד מהקוראים היקרים, יקבל על עצמו קבלה אחת הקשורה לענייני נהיגה, בלי נדר, אבל עם רצון אמיתי לשנות, הקב"ה יצרף מעשה למחשבה טובה, וישמור אותנו ואת כל ישראל אחינו מפגע רע, ומדבר רע, ומכל מיני פורעניות ותאונות דרכים המתרגשות בעולם, ויוליך אותנו תמיד לחיים לשמחה ולשלום, אמן!
לעילוי נשמתו הטהורה של אביה יהושע גולדברג, שהשיב נשמתו לבוראו בדרך אלון מורה.