מפנקסו האישי של רב צבאי במלחמת יום הכיפורים

במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, חולק הרב ישראל רוזן את פנקסו האישי, כרב צבאי שערך לוויות במהלך מלחמת יום הכיפורים. לדבריו, "על אף הכל, מלחמת יום הכיפורים תיחרת כנצחון רוח האומה"

חדשות כיפה הרב ישראל רוזן 12/09/13 11:43 ח בתשרי התשעד

מפנקסו האישי של רב צבאי במלחמת יום הכיפורים
מכון צומת, צילום: מכון צומת

ד' באלול תשל"ד (74), מרומי הר הזיתים: "אחי ורעי, הרב שמואל בן יוסף וזהבה אורלן! היום חלקנו לך את הכבוד האחרון, ליוינו אותך למנוחת עולמים בהר הזיתים, בחלקת הנביאים נוכח פני הקודש... הכרנוך ואהבנו אותך. ידענו לכתך לצה"ל, אחר לבטים, מתוך הכרה פנימית להשתתף במלחמת מצוה ולכרוך סיף וספר יחדיו... הקב"ה ירד לגנו ללקוט שושנים...". הדברים נאמרו על ידי, בהתרגשות רבתי ובהמיית הלב, כרב צבאי 'טירון' המוקף מאות בני משפחה של חלל צה"ל, ידידים ואחים לספסלי ישיבות 'כרם ביבנה' ו'הכותל'.

ל"ו לוויות צובטות-לב ערכתי בחדשי אב-אלול תשל"ד, בהם הובאו למנוחות עולמים כ-2,500 חללי צה"ל אשר מסרו נפשם על קדושת העם והארץ במלחמת יוהכ"פ שהתרחשה בראשית השנה. הללו נקברו תחילה בשלשה בתי קברות פיקודיים ארעיים, סגורים ומסוגרים מטעמי מוראל לאומי. לאחר כעשרה חדשים נחרשה הארץ לארכה ולרחבה, במשך כ-30 יום, במסעות לוויה דכאוניות בהבאתם למנוחת עולמים, כמאה ליום.

כקשר בגדוד חי"ר בחטיבה הירושלמית (אשר גדוד 68 שלה שירת במעוזי התעלה בעת פרוץ המלחמה וכ-70 מחייליה וקציניה נפלו) גוייסנו לקראת חג הסוכות. ישבנו בעצבנות על הקיטבגים בחצר בי"ס ירושלמי, עד לבוקר שמחת-תורה בו הוטסנו לשדה תעופה צבאי אי-שם בסיני. את ליל החג חגגנו בהקפות מלאות מוראל בשטח הכינוס בירושלים, והשלמנו אותן בצהרי החג על מסלול הנחיתה, כשספר התורה בחיקנו. כשלשה חדשים התגלגלנו במרחבי סיני ומעבר לתעלה (פאיד-גושן) כ'חיל מצב' הנע ומאבטח בעקבות לוחמי הקו הראשון. מוראות המלחמה ניבטו מכל עבר, וגם שידורי ה'טרנזיסטור' שבישר על צליחת תעלת סואץ ופלישה נועזת אל עומק מצרים, על הדיפת האויב, על כיתורו ועל נצחונות מרשימים עד למבואות קהיר ודמשק, לא הצליחו לגבור על רוח הנכאים הלאומית, אשר לימים נחרתה בספר דברי הימים למדינת ישראל בשם 'מלחמת יום הכיפורים'.

שברים

הצורך בתיגבור המוראל הלאומי תרם להחלטת צה"ל להיענות לפניית הרב הצבאי הראשי וסגנו (מרדכי פירון נ"י וגד נבון ז"ל) להציב לראשונה רבנים צבאיים ביחידות המילואים. קורס קצונה-רבנית מזורז נערך באותה שנה (קיץ תשל"ד/74) לכמה עשרות צעירים בעלי רקע ישיבתי, ואנכי בכללם (ה'נבחרת' מנתה גם את הרבנים, לפי א"ב, יעקב אריאל, אורי כהן, דב ליאור, זלמן מלמד, איסר קלונסקי, דניאל שילה וכעשרים נוספים). משימתנו הראשונה, להוותנו, היתה להוביל ולערוך את אלפיים טקסי (איזו מילה נוראית!) הקבורה שנערכו בשרשרת בכי אינסופית, לפני תום י"א חודש ולפני פרוס חגי תשל"ה.

למרות ה'מודולאריות' של טקסי הלוויה, כאשר הרבנים אינם מכירים כלל את המשפחות (פרט למידע בסיסי שקבלנו על שם החלל ונסיבות נפילתו), ולמרות האוירה של אבל לאומי בו אבל היחיד 'נבלע', שויתי כל העת לנגד עיני את פסוקו של ירמיהו נביא החורבן (ו,כו) "אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים". הנביא מציע להתרכז באבלו של יחיד, גם בימי חורבן לאומי, כמעצים וכמשפיע יותר מאשר 'אבל רבים', ציבורי. כל יחיד וכל משפחה התעטפו באבלם היחידאי, הבלתי-מודולארי בעליל; ילד ממרר ברכת פרידה לאב יקיר; אם משליכה את טבעת הנישואין אלי קבר בעלה; אחים לנשק מתייפחים כילדים; אב ואם חתומי מבט אין-אונים; מפקדים נושאים הספדים בשפת חנק, וכיוצא בחוויות שנצרבו בלבי. הרשיתי לעצמי לחרוג מנוסח ההספד ה'מודולארי' אשר הופקד בידינו, ואשר נצטוינו 'בפקודה' לא להוסיף ולא לגרוע (מחשש להתבטאויות חריגות מצד המספיד או המשפחה). אופי המשפחה הסובבת, רקע החברים והיחידה הצבאית ונסיבות ה'נפילה' דחקו לעתים להתאמת מלים יותר מוכוָנות.

יכלנו לבקש מ'מרכז השיבוץ' לערוך לוויות הקרובות ללבנו. כך הוצבתי להספיד את חברי לספסל 'כרם ביבנה', הרב שמואל אורלן הנזכר לעיל בראש המדור (בימים אלו יוצא ספר לזכרו, 'באי-באש', אשר סובב סביב יום הכיפורים), וכעבור ימים אחדים ללוות את שלמה שור הי"ד מעין-חרוד-איחוד, קרוב משפחה מדרגה שניה. בלבי נצרבה עמוק גם לוויה כפולת-ארבע מאופקת-זועקת שערכתי לארבעה קצינים שנטמנו יחדו באדמת קיבוץ מזרע, בעמק יזרעאל, בצד קברים קודמים בחלקה הצבאית הקיבוצית, האופיינית. למרות שהוזהרנו, לא נתקלתי בלוויות בהן המשפחה ביקשה להימנע מהספד רב, חרף ריבוי הלוויות בהתיישבות שזוהתה בעבר עם הלוחמה בדת ובסמליה.

* * *

ובחלוף 40 שנה, עם הגלדה חלקית של 'אבל היחיד', במבט לאומי ומכליל - מלחמת יום הכיפורים תיחרת בספרי דברי הימים של מדינת ישראל ושל אומות העולם כנצחון צבאי מזהיר, ויכולת התעשתות ישראלית הבנויה על רוח האומה ועל טהרת יום הכיפורים ועיצומו של יום.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן