מדינת היהודים?

"אזרחי ישראל חלוקים ביחס לשידוך עם עולים שאינם יהודים: 36% אומרים לסקר ynet-גשר: "מספיק שהכלה ישראלית". 31% ישכנעו את בן הזוג להתגייר ו-28% ינסו למנוע את החתונה "בכל דרך". והאם מדובר בכלל בבעיה? החילונים לא מוטרדים, הדתיים רואים בה "טעות איומה שנעשתה", ויש גם מי שיישב שבעה על בן שהתבולל" (מתוך אתר Ynet)

האם הנתון מזעזע אתכם? האם הוא מפתיע?

שנים רבות נלחמנו על קיומנו. ניסו להשמיד אותנו בדרכים שונות ומשונות, ויכולנו. חזרנו אל ארץ הקודש והקמנו מדינה. בית לאומי לעם היהודי.

שנים רבות הסברנו שארץ ישראל היא המקום היחיד בו סכנת ההתבוללות לא מאיימת על קיומנו. בארה"ב, מצב בטחוני טוב, כלכלה פורחת וחיים נוחים. אך בה בעת, מתקתקת פצצת ההתבוללות ומאיימת על חוסנה ויציבותה של יהדות ארה"ב.

והנה, כשישים שנה לאחר קום המדינה, אחוז ניכר מבין אזרחי ישראל מחלקים בין "ישראליות" ל"יהדות". הם לא נבהלים מנישואי תערובת. רק 28% ימנעו את החתונה בכל דרך. מה שאומר ש - 72% מושבי ישראל לא רואים בנישואי תערובת משהו ששווה לפרק בגללו את הקשר הזוגי.

הנה, גם מדינת ישראל הופכת להיות מקום שלא מבטיח קיום יהודי.

ניתן למנות כמה גורמים מרכזיים שהובילו למצב זה:

ראשית, החינוך היהודי הקלוקל. זהותם היהודית של אזרחי ישראל לוקה בחסר. כתוצאה ממחלוקת בין הציבורים השונים במדינת ישראל, מאסו ראשי החינוך הממלכתי בהחדרתם של ערכים יהודיים אל תוך מערכת החינוך. כך גדל דור של צעירים שלא יודע דבר וחצי דבר על חגי ישראל, על גדולי ישראל. בקיאותו בערכי הנצח של עם ישראל דלה וממילא שורשיו, מתערערים.

לפני שנים אחדות פגשתי בקבוצה של מטיילים מחו"ל, בני נוער, שהגיעו לסיור בארץ יחד עם חבריהם לתנועת הנוער בישראל. המדובר בבני נוער מקיבוצי הצפון שהתלוו לחברים מחו"ל לסיור בצפת. החזות החיצונית של שתי הקבוצות הייתה חילונית לחלוטין. אולם, משנכנסנו לביה"ס של האר"י בצפת ידעו בני הגולה לאחוז בסידור ולפתוח אותו במקום הנכון. לעומתם, חבריהם, ילידי הארץ, היו מנותקים מכל מה שהתרחש סביבם. לעת ערב, בשעה שישבנו יחד לסיכום היום, הרימה אחת הבנות הישראליות את ידה ואמרה: "כשאחזור לקיבוץ, אגש לסבא ואשאל אותו: "סבא, למה עשיתם לנו את זה". הנערה, בקול רועד, תיארה את כאב הבורות והניתוק משורשיה היהודיים.

תפקידנו לחבר את עם ישראל לשורשיו. ללמד יהדות. במסגרות שונות, להיפגש עם בני גילנו, ללמד יהדות גדולה, מקיפה, עמוקה. להציג את השורשים שלנו.

אומנם, כדי שזה יצליח, אסור ללמד מתוך התנשאות או יהירות. רק שותפות אמת תוביל ללמידה משמעותית. אם כל יהודי הוא אות בספר תורה, הרי שהלימוד עם כל יהודי, באשר הוא, מגלה פנים נוספות בתורה, במחשבה. אסור לנו לוותר על החשיבה של העולם היהודי לכלל הגרים בארץ הטובה שלנו.

גורם נוסף, הוא הזיהוי שנוצר בין היהדות לבין מחלוקות פוליטיות כאלה ואחרות. מי אחראי על הזיהוי? מי תרם לכך? אין זה משנה. אבל, רבים מזהים לימוד תורה עם עמדה פוליטית או לחילופין עם עולם של כפיה, של חוקים "דתיים" ועוד.

שלישית, רבים מבאי הארץ הזו, בנו את הקשר שלהם לארץ על בסיס הציונות. והנה, משבר חריף מלווה את הציונות ואת יעודה. הניתוק שבין ציונות ליהדות הזיק לחוסנה של הציונות החילונית. ממילא, הקשר של רבים מבי הארץ אל ההיבט הלאומי שלהם הלך והתערער.

גם לאווירה הציבורית משקל גדול. כלי התקשורת, "מייצרים" אוירה "בינלאומית" המביאה את כולנו לתחושה שאנו חלק מכפר בינלאומי. בימים האחרונים, מלאים כלי התקשורת בסיקור ביקורו של שחקן גוי את בת זוגו, היהודייה. ההתרגשות, המעקב הצמוד אחרי הזוג, מחלחל לצעירים ומשדר שדר נוראי: זה בסדר, זה אפילו יוקרתי, ומושך.

שנים חשבנו שבישראל לא נצטרך להיאבק על היהדות. יתכן וטעינו. עלינו לצאת לרחובות ולהפיץ את האור הגדול.

• מה תפקידם של בני הנוער בהפצת יהדות?

• איך נמנעים מתחושה של הטפה, של עליונות? איך מלמדים יהדות מתוך ענווה?