גם השנה, כמו בכל שנה מהשנים האחרונות, נערך במוצאי צום העשירי בטבת כנס במעגלי צדק.
כנראה כחלק מהניסיון להתפשט לכל הארץ ולא להשאר רק בסביבות ירושלים, נמשך המהלך מהשנה הקודמת והכנס נערך במרכז, הפעם בעיר יפו, במשכנות רות דניאל. מעבר מבורך.
יפה לראות שגם המעבר למרכז לא מונע מאנשי העיר הקרה להגיע, אנשי העמותה עמלו וארגנו הסעות ממקומות רבים כגון: ירוחם, באר שבע, בר אילן וכמובן ירושלים.
בשעה 18:20, כעשר דקות לפני השעה שנקבו בה לשעת ההתכנסות, מבואת המקום כבר המתה אדם. כבר בדקות האלה אפשר היה להבין שצפוף בהחלט יהיה.
השנה הכנס עמד תחת הכותרת שמיטה חברתית כניסיון להעמיק בשנת השמיטה שאנו עוברים עכשיו מזווית קצת אחרת.
בכניסה חילקו דפי לו"ז ובשעה שבע נתבקשנו לבחור לנו את אחת הפעילויות מהמגוון שהיה. והמגוון בהחלט היה גדול. לצד האנשים הקבועים שנמצאים בכל כנס של העמותה, כמו הרב בני לאו והרב יואל בן-נון עמדו קובי אוז ועינט קרמר למשל, שניסו כנראה לפתוח צהר למקומות קצת חדשים.
אחרי התלבטות ושכנוע קל מצד העומדים לצידי, מתוך רשימה של נושאים כמו שמיטת כספים, שמיטה בת"א, שמיטה והגלות ועוד, בחרתי להיכנס לשיחה של אראל סגל, שלפי הלו"ז המחולק היה אמור לנהל דיון פתוח על הקשר שבין שמיטה וצדק חברתי. למעשה, זו הייתה שיחה קצרה אודות מה שהוא מכנה "קפיטליזם רשע" ו"קפיטליזם יהודי טוב". התעשרות העשירים ונתינת צדקה לא כאלטרואיזם, אלא כחובה דתית, כדי להחזיק את הנצרכים. קצת חרה לי שהיו מעורבות גם אמירות שנשמעו באזני שלי קצת מזלזלות בדרכו של הציבור החילוני וגם אמירות מעט פוליטיות, כי אחד הדברים הטובים בעיני, בבמעגלי צדק, הוא הא-פוליטיות של העמותה והשתתפותם של אנשים ממגוון דעות ואמונות בעשייה.
אחת הבעיות הטכניות שעלתה במהלך הסבב הראשון של הערב, הוא שהאולם הגדול היה מחולק ע"י מחיצות ובין מחיצה למחיצה נערכו שלוש שיחות, מה שהקשה על ההקשבה, או הותיר לך את האפשרות לשבת בשיחה אחת ולשמוע שלוש במקביל...
הסבב השני הציע שיחות שסבבו בעיקר סביב הנושאים "הרגילים" בהם דנים ועוסקים במעגלי צדק במשך השנה והשנים: מהגרים, סחר בנשים, עובדי קבלן, התו החברתי ועוד כנ"ל. נוסף אליהם התקיימו שיחות על אקולוגיה ופערים בחינוך, חידוש יפה.
בסבב הזה בחרתי לשבת בחברותא מבית היוצר של מדרשת בינה. הסבב נפתח בחלוקת דפי מקורות וציוות לקבוצות קטנות לדון בהם. מעט הזמן שהוקצב לחברותא עצמה, כעשרים דקות, הותיר לנו את האפשרות לדון בעיקר בתחילת הדפים, בהם נמצאו בסיסים שלא מחדשים הרבה, אך לא נותר לנו זמן לדון יחד במקורות הרציניים יותר שיש מה לדבר עליהם, וחבל. לחברותא שישבתי בה הצטרפה אישה שהיא מרצה בתחום, מה שהוסיף עניין גדול וידע והיה מרתק. היה דיון על האם אפשרי בכלל לקיים שנת יובל והאם יש מקור שהצליחו לקיים אותה אי פעם, על האידיאל הגדול שעומד בתורה, שלא תמיד אנחנו יכולים ומצליחים לקיים אותו במלואו, אך הוא מציב רף ומזכיר לנו שיש לאן לשאוף וללכת. בסוף זמן החברותות היה איסוף של מה שדנו עליו.
אחרי הפסקה הייתה התכנסות לבימה המרכזית. היה צפוף. האולם היה מלא עד אפס מקום ולא מעט אנשים נדחקו בדלתות או נותרו בחוץ. מצד אחד, חבל שלא לכולם היה מקום. מצד שני, זה מעיד על הצלחה גדולה של העמותה ומשמח.
הצלחתי להדחק אל אחורי האולם ולשמוע את הרב שרלו מסכם על החובה שלנו להיות לב רגיש ולתרגם את הלב למעשים ואחריו את דברי דב אלבוים, שדיבר בצורה מאוד מעניינת על האכזבה שלו משנת השמיטה הנוכחית, שבעקבות השיח שהחל לעלות בתחילתה, חשב שתהווה שינוי גדול, אך למעשה נותרה במתכונתה הרגילה כמעט ללא שיפור. אולי היה אפשר לענות לו שמדובר בתהליך, ושעצם העניין שהבעיות והקשיים בשנת השמיטה עולים לדיון ציבורי פתוח שמעורר הדים זו תחילת הדרך למקום שיילך וישתפר.
לקראת סוף דבריו, שנגמר החמצן סביבי והדחק עלה נפלטתי החוצה מהאולם וחיכיתי לסוף הערב. שלפי התוכניה היה אמור לכלול את דברי חילי טרופר ואסף בנר, מהעמותה, ועדויות אישיות של מה שהעמותה מגדירה "אנשים שקופים" ולבסוף, הופעה של להקת צעירי שדרות.
בכל אלה, כאמור, לא הצלחתי לנכוח, כך שאיני יודעת עד כמה היו מרתקים.
אין ספק שלכנסים האלה משמעות רבה, הם מביאים אליהם מספר גדול של אנשים אידיאליסטים, שמעוניין לעשות, או להיות חלק משינוי. העמותה תהיה חייבת לדאוג בכנסים הבאים לתנאים טכניים שיכילו את כמו האנשים והפעילויות המוצעות, כדי שאנשים ימשיכו לזרום.
מגוון השיחות והאנשים המעבירים אותן ראויים להערכה גדולה, ובכלל, כל פועלם של האנשים הפעילים בעמותה הוא מבורך וראוי לציון.
נותר לקוות שהפעילות של במעגלי צדק תתעצם ותתרחב, וכמו שהגיעה לת"א תמשיך לכל הארץ ותצרף לשורותיה פעילים ואנשים אכפתיים רבים נוספים, ושבאמת, הבעיה בכנסים תמשיך להיות הצפיפות, למרות שהאכסניה המארחת תמשיך לגדול.