יוסקה שלנו, יוסקה של כל אחד ואחת מאתנו העומדים כאן היום, וחשים יתומים, כל כך יתומים. יתומים מחיבה, יתומים מתורה, יתומים מחוכמה. עזובים מדרך. מורנו, מורה דרכנו איננו ודרכינו נבהלות.
החכם באדם - כמה אור נבע ממך! כמו לפיד! כמו נר מהלך היית בתוך חצר ביתנו - חצר הקיבוץ. האם הבנו את גודלו של המאור המתנהל לו בצניעות ובענווה קיבוצניקית שכזו? האם הבנו שזכינו להסתופף במחיצתו של אחד בדורו? זה שנוסע על אופניים עם מכנסי חאקי וסנדלים ישנות, ושארית בלוריתו נושרת אל תוך משקפיו? ידענו.
לפיד של חוכמה שאין למעלה ממנה, חדה כתער ורכה כנשיקה. לפיד של נאורות ומוסר בלתי מתפשר, נוקב ועוטף ברחמים - איך אפשר? כמה חושך הצלחת לגרש, כמה פינות אפלות הארת וזעקת - "הביטו! זו לא תורה - זו חשכה"! כמה נאורות וכמה חמלה הבאת אל עולמן של תורה ומצוות, וחוכמת ישראל. איפה, איפה ישמע הקול האחד הייחודי, קול הנביא המפוקח אך לא מר, היודע אך לא מתנשא, המציע דרך ושם סימני שאלה. דור יתום אנחנו בלעדיך יוסקה. מי עוד ישמיע את קול האדם המחויב לאנושיותו לפני שהוא אומר "נעשה ונשמע".
מבטך המיוחד המבט של יוסקה. הראש מוטה קצת הצידה, העיניים מביטות מאחורי זגוגיות המשקפיים. מין מבט כזה שאם לא זכית שינוח אליך לא תוכל לדעת מהו. חריף ורואה, נצנוץ של סקרנות ומשובה עם כובד ראש שאין שני לו. רך ומלטף, חד ומבין.
*
יום חמישי, כתה י', שיעור ראשון בבוקר. יוסקה מגיע במכנסי חאקי קצרים מגפי גומי שחורים וסנדביץ' ביד - לא הספיק לאכול ארוחת בקר. יוסקה, למה מגפיים? "ניקיתי את הבית לכבוד שבת, שיפה תשמח ושכחתי להוריד". "יוסקה, מה יש בסנדוויץ'?", "לחם ולחם וכלום באמצע". וכבר סיפורה של ילדות, עניות מרודה ומשכילה, שבה למד ועכשיו מלמד, שדי בלחם פשוט ואין כמו טעמה המופלא של הסתפקות במועט.
וטעם הלחם וחוכמת המגפיים וניגון הגמרא, בוראים עולם של ערכים וגעגועים, אל השורש, אל האמת שהייתה לנו שם, שזכינו לגדול בבית מדרשו של יוסקה.
*
חמסין נורא בתמוז. היום אני מתחתנת, הראשונה מהכיתה. בצהריים יוסקה דופק על הדלת, מלטף לי את הלחי: תזכרי שאין חובה הלכתית לצום! תשתי! תשתי! יותר חשוב לשמוח! ונעלם.
*
לפני שנה, הכיתה מתכנסת על הדשא בעין צורים. יוסקה בא עם יפה, טרם קיץ ויתושים. החבר'ה מספרים ליוסקה מה הוא יצר בהם. כיצד הושפעו חייהם ממנו. ואנחנו כבר יודעים, גם בנו יחיה יוסקה אחרי מותו. קובעים להמשיך ונפגשים שוב ושוב. שומעים דברי חוכמה ותורה מיוסקה, לוקחים עוד צידה לדרך. התחלנו לדבר על מפגש רביעי , כשתרגיש יותר טוב... והנה אנחנו כאן... תלמידך לנצח.
*
יוסקה עם ערמת ספרים בעגלת ילדים ישנה, יוסקה רוכן בליטוף מלא עדינות ורוך, ליטוף מלא כוונה אל לחיו של כול אדם. יוסקה מרים את קולו במחאה, מתרומם על קצות אצבעותיו, מול תוכן תורני כביכול, שהוא חושף בו מניפולטיביות, ניצול, או דיכוי.
יוסקה' מטפל ביפה... לא אומר מילים שיחללו את הקודש - לא אוכל לתאר זאת. קודש האהבה והמסירות - לו ידבק בנו שמץ מיכולתך לאהוב, ללטף ,להתמסר - תורה היא וללמוד אנחנו צריכים, ומי ילמדה אותנו?
בני ובנות אחיטוב, אחים אהובים שלי, איך ננחם ואנו עצמינו כה זקוקים לנחמה. לכו באורו, לכו בתורתו,לכו בחוכמתו, לכו בענוותנותו, ובאהבתו אלכם שאין לה סוף.
אדיר מעצי היער נפל הלילה
וחור וחלל ותהום, נפערו
מה עצוב וערום וריק היער שלנו.
יוסקה שלנו, החכם באדם, הלך לזעזע רקיעים אחרים.
ללי אלכסנדר הייתה תלמידתו של יוסקה אחיטוב ז"ל. הדברים נאמרו כהספד בהלוויה שנערכה אמש.