היום התקבלה החלטת ממשלה שמבטלת את "חוק הגיור" להקמת בתי דין מקומיים לגיור על ידי רבני ערים עם עצמאות הלכתית. ההחלטה החדשה למעשה מחזירה אותנו אחורה למערך גיור ריכוזי, שבו שולטת גישה בדלנית, מחמירה ומרחיקה כלפי מתגיירים.
אז מי יתמנה על פי ההחלטה החדשה לשומרי הסף של הגיור? בבסיס ההצעה המתוקנת עומד הרעיון להקים "בית דין מיוחד" (שאינו ממש בית דין אלא פשוט ועדה מפקחת), ובו הרב הראשי ושני דיינים מטעמו, שימליץ בפני מועצת הרבנות הראשית על רבני ערים ומועצות שהם "ראויים" לקבל גרים. בית הדין צפוי להחליף את "ועדת ההיגוי לגיור", שדרשה הבית היהודי להקים בכנסת הקודמת, ובה חמישה רבנים, שתפקידם להנחות וללוות את מותבי הגיור המקומיים.
לפי ההלכה כל שנדרש לשם גיור הוא בית דין של שלושה. ועדות רבנים ובתי דין מיוחדים אינם מוזכרים כלל בהיסטוריה היהודית ולמעשה כל מטרתן היא אחת: לשמר את מפתחות הכניסה לעם היהודי במגדל השן של הרבנות הראשית ולפקח ולשלוט בשאלה "מיהו יהודי?".
אבל הרבה יותר מכך, רוצים ברבנות הראשית לשלוט בשאלה הרבה יותר משמעותית מבחינתם: "מיהי יהודיה?".
זה האבסורד הגדול: כמעט 80% מהמתגיירים במערך הגיור הממלכתי הן מתגיירות. יהדות עוברת מאם לילדיה ולכן כאשר אישה מבקשת להתגייר, היא עושה זאת לא רק עבור עצמה, אלא גם עבורם. משום כך, גם אלו שמדברים על "סכנת התבוללות" מוטרדים הרבה יותר מגיור נשים מאשר גברים. המציאות ההלכתית והחברתית מביאה הרבה יותר נשים להתגייר, והיה ראוי לברך אותן על הצעד האמיץ ולבנות עבורן מערכת תומכת ומכילה. אבל במקום זאת, נשים רבות נתקלות בקשיים ובבחינה קפדנית ואף חודרנית של אופן התנהלותן ואורח חייהן לפני ואחרי הגיור.
אז איך יוצרים עבור המתגיירות מערך בו הן יוכלו להרגיש בבית? קודם בואו נעשה קצת סדר. במערך הגיור פועלים כשלושים דיינים, כולם גברים, שמרכיבים את בתי הדין לגיור. לאחרונה התמנה ראש מערך גיור חדש ולצדו מנכ"ל חדש, שניהם אנשים טובים ומוכשרים, אבל, כמובן, גברים. ועדת ההיגוי שהוקמה בממשלה הקודמת מונה 5 רבנים, גברים; בית הדין המיוחד של הרבנות הראשית לאישור הרכבי גיור מונה 3 דיינים, גברים; במועצת הרבנות הראשית, שתכריע לגבי מדיניות הגיור, יושבים 16 רבנים, גברים; וכמובן, בראש הפירמידה ישנם שני גברים ראשיים, סליחה, רבנים.
בתפקידים מנהליים בתוך המערך ישנן מספר נשים, אך בכל עמדות ההשפעה וההכרעה יושבים גברים. המון גברים.
איך נוצר הפער הזה? מדוע באחד הגופים החשובים ביותר לזהותה של ישראל כמדינה יהודית, במקום שמחזיק את מפתחות הכניסה לעם היהודי, כמעט ואין לנשים שום השפעה? אף שאין זה המקום להיכנס לדיון הלכתי על מינוי נשים לתפקידי רבנות ודיינות, כבר הוצעו בעבר דרכים לשלב נשים בתוך המערכת בתפקידים שונים, למשל בטבילה במקווה לשם גיור, שיכולה להיעשות בפני שליחת בית דין במקום שלושה גברים. כמובן שאין כל מניעה הלכתית שנשים ישותפו באופן שוויוני לחלוטין במבחר גופים, ועדות, מועצות ו"בתי דין לאישור הרכבי גיור", שמנכסים לעצמם עוד ועוד סמכויות לאחרונה.
למעשה, אם כל הדיינים שפועלים במערך הגיור הם גברים, מדוע שחברי הועדה שמאשרת את ההרכבים, או לפחות חלק מראשי ומובילי המערך, לא יהיו נשים? דורנו התברך בלא מעט נשים חכמות, יודעות ספר ובקיאות בהלכה, שיכולות לקחת אחריות משותפת על שערי היהדות וללוות את אחיותיהן בדרכן. ייצוג הולם לנשים בגופים ציבוריים זו חובה חוקית, אבל יותר מכך מדובר בשליחות יהודית ערכית ראשונה במעלה, שיכולה לסייע בהתאמת פעילות מערך הגיור ליעדים ולאתגרים העומדים בפניו בעת הזו.
עו"ד אלעד קפלן הוא מנהל המחלקה למדיניות ציבורית ומשפטית בעמותת 'עתים'.
עו"ד קפלן יעביר הרצאה על ההיבטים המגדריים של גיור בכנס קולך התשיעי, שיתקיים ביום שני כ"ו תמוז (13.7) באולם וואהל באוניברסיטת בר אילן.