מה גורם לבני אדם להתדרדר אל עבריינות ופשיעה? חוסר אמונה באלוהים - כך טוען פרופסור משה אדד, בכיר הקרימינולוגים בארץ וזוכה פרס ישראל, בקובץ המאמרים "צהר לבית הסוהר" שיצא לא מכבר בהוצאת אוניברסיטת בר אילן ושירות בתי הסוהר. במאמרו טוען פרופסור אדד כי אדם אשר אינו מקבל על עצמו מודלים אמוניים של מוסר הרי שבקלות ימצא עצמו במחוזות העבריינות.
פרופ‘ אדד שימש במשך 11 שנה כראש המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן וכבכיר במכללה האקדמית צפת. בשנת תשנ"ח זכה בתואר "יקיר החינוך הדתי" ובתש"ע (2010) זכה בפרס ישראל לקרימינולוגיה. במאמר המדובר, ”עבריינות במצבים של דעת מעומעמת“, כותב פרופ‘ אדד כי "מורי ורבי פרופ' ישעיהו ליבוביץ סבר ואף כתבש"את השחרור מכבלי השעבוד לטבע האדם מבצעת רק דת המצוות, ואין ביכולתו של כיבוש היצר מתוך גורמים רעיוניים או מוסריים חילוניים לעשות כדבר הזה". מתוך תמיכתו בעמדת לייבוביץ' כותב פרופ' אדד כי "התנהגותו המוסרית של אדם מותנית בהכרעתו המודעת, כאשר הוא מקבל עליו או מסרב לקבל עליו אותו עול מוסרי דתי של מלכות שמים, תורה ומצוות“.
פרופ‘ אדד שואל במאמרו ”אֵילו הן מחיצות הברזל המבדילות בין האדם כבעל חיים בהוּל וטרוד לבין האדם כבעל חיים השואף לנעלה?" ומשיב כי "אנשים מהסוג הראשון מתנגדים לאנשי הדת, לרבנים, לכמרים ולמעשיהם, ולהתנגדות זו נימוקים אידיאליסטים טהורים. אבל הם מגיעים אחר כך לאבסורד הגדול: להפוך את האדם ללא אדם ולהמיר את האלוקי באפס. שוכחים הם שאם אין אלוהים קיים, אין גם כל קיום לאנושי, ולא כדאי לחיות ולפעול בעולם, ואין אפוא כל טעם לשאר מחשבותיהם ומעשיהם. הם כמתביישים להודות בערכם, ושוכחים שכל שאיפותיהם מבוססות על ערכים. אם אין האלוקים קיים, אין יסוד לשאוף לשוויון ולצדק, ואין טעם לדאוג לפרנסתם של העניים ולשחרורם של הנדכאים. אם אין האלוקי קיים, האדם הוא כבהמה וכחיה, ואין יסוד לגנות את אלה האומרים 'אין אנו רוצים ברמה ובקִדמה, אנו בוחרים בחיי הוללות ובטלה', וגם אין יסוד לגנות את אלה האומרים 'אנו בוחרים בחיים של רציחה ואכזריות'. האנשים האלה אינם שמים לב לריקנות (=ריק קיומי) שנוצרת בנפש אחרי סילוק השכינה".
פרופ' אדד טוען כי האמונה באל וקבלת המוסר הדתי מקנים לאדם יראה ”היכולה לשמש מצפונו של אדם, וכן לשמש להכוונת התנהגותו". עוד הוא כותב באותו עניין כי "היראה היא עיקר בהנהגתו הנורמטיבית של האדם. היא כנראה המרכיב החשוב בהתוויית התנהגותו הנורמטיבית של האדם בעל הבחירה החופשית. היראה מנתבת את התנהגותו של האדם ומפעילה את קליפת המוח לבלום את ההתנהגות האסורה". מתוך כך כותב כי פרופ' אדד כי "רק הפנמה של מודלים ערכיים ואף אמוניים והזדהות עמם יוכלו לשחרר את האדם מעולמות היצר המצויים בו" ובכך שולל מודליים מוסריים חילונים.
את הריסון העצמי הפנימי בעקבות אימוץ האמונה מכנה פרופ' אדד "בית מקדש פנימי" וכותב כי "היום אנו עדים לכך שאותם פרטים שלא בנו בתוכם את אותו 'בית מקדש' או הרסו אותו, או נטרלו אותו, הרי שהם הרסו את יכולת הדעת שבהווייתם והפכו בכך לאלימים עד כדי רצח. הרס הדעת מלווה בהרס היכולת לחוות באופן אינטואיטיבי את עוצמת נזקה של האלימות המופעלת על ידי האדם, והמונעת ממנו להפעיל את קליפת מוחו כדי לעכב את התנהגותו ההרסנית".
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il