נולדתי בתל אביב, בשכונת יד אליהו.
אמש, בעקבות הזמנה שנשלחה אלי ולרוב חברי הכנסת על ידי ועד הפעולה של דרום תל אביב, הגעתי לסיור על מנת להכיר את האזור ומצוקותיו מקרוב. (השר לביטחון פנים אמר לי בדיעבד שהייתי צריך לפחות להודיע להן ונראה לי שהצדק עמו).
לסיור הגעתי בלי תקשורת ובלי אבטחה, התלוו אלי דורית אשתי ושלמה וישינסקי חברי הטוב תושב שכונת התקווה.
מודה, כי על אף מה שחשבתי שאני יודע על המצב בשכונות הללו לא תיארתי לעצמי שזוהי חומרת הדברים.
בתחילת הסיור ביקרנו בבניין ברחוב לוינסקי בו מתגוררות נשים מבוגרות יחד עם עשרות תושבים זרים. בחדר המדרגות בו נידף ריח של צואה ושתן נתקלתי בפעם הראשונה בחיי, ובתקווה שגם האחרונה, באישה המסניפה חומר לבן.
פגשתי שם דירות קטנות שלצרכי עשיית כסף חולקו כל אחת לשלוש או ארבע דירות והבנתי מדוע הצרכים נעשים בחוץ.
לאחר התאוששות קלה מהמראות המשכנו לנווה שאנן, שם נפגשתי עם תושבים נוספים שסיפרו לי בכאב רב על אורח חייהם, פגשתי לוחם ממלחמת העצמאות שמשפחתו לא מוכנה לבקר אותו ועל ניצולי השואה הגרים בשכונה ומפחדים לפתוח את דלת ביתם.
בהמשך הגענו למבנה שהיה עד לא מזמן בית כנסת קווקזי שהפך למועדון של תושבים זרים בו הם שותים ומבלים כשתמונות של בחורות מקשטות את הקירות. הם דיי דחפו אותנו החוצה.
אחד מתושבי השכונה סיפר לנו שבית הכנסת נוסד ב-1928 שם ערך את ברית המילה לבנו ועד לפני מספר חודשים התפללו שם.
כשיצאנו החוצה הסבו את תשומת לבי לבחור צעיר העומד על ברכיו באמצע הכביש, עוצר את תנועת המכוניות ומצטלב.
במקביל, על המדרכה שמולנו עמד אדם אחד המנסה להתגרות בנו תוך שהוא מצביע על שרשרת הצלב שהוא עונד. לאחר מספר דקות שהבין שאיני מתלהב ממנו במיוחד חצה את הכביש ונעמד מאחורי, חבט בראשי, העיף לי את הכיפה ודרך עליה. מודה כי עיקר עיסוקי באותו הרגע היה לרכז מאמץ כדי להתאפק.
לצערי הרב, אותו בחור המשיך ללוות את הסיור ואולי אחת הבעיות הגדולות ביותר היא לדעתי שהוא לא פחד.
תושבת אחרת, זהבה, אזרה אומץ תוך שהיא מציינת שהיא מרשה לעצמה לרדת מביתה רק כיוון שראתה אותנו. היא גרה בשכונה כ-40 שנה מאז עלתה מדמשק. על המדרחוב פגשנו "דוכן" של אופניים גנובות. גם המוכרים כמו אותו אחד שהכה אותי, לא מפחדים מכלום.
לידינו עמד טנדר עמוס בעשרות ארגזי בירה. הסוחרים שפגשנו בכו את מר גורלם, את אי יכולתם לצאת מהאזור עקב מחירי הנדל"ן ואת אי יכולתם לנהל עסק עקב מתחרים שאינם משלמים מיסים.
תחנתנו האחרונה ביקרנו בבית הכנסת היחיד שנותר באזור, בית הכנסת הקווקזי.
בין בני העדה המונצחים באנדרטה שבכניסה פגשתי גם את שמו של ס' הרמטכ"ל האלוף קותי אדם ז"ל שנפל במלחמת לבנון הראשונה בקרבתי.
גבאי בית הכנסת ספר לי שעל היות תושבי האזור משתינים על קירות בית הכנסת כבר אינו מלין. הוא רק אינו מסוגל לשתוק נוכח ארוע שהתרחש בחצר הקטנה של בית הכנסת מספר שבועות קודם לכן. שני מתגוררים מקומיים נכנסו לחצר בית הכנסת בזמן התפילה, התיישבו כמעט על סיפו של בית הכנסת והטילו צואתם.
פגשתי אזור שאין בו חוק.
אזור שבו נטשנו את אזרחינו ונכנענו למציאות איומה.
אזור כבוש בלב תל אביב שהפקרנו בו פצועים.
הכותב הינו ח“כ מטעם ”התנועה“. הדברים פורסמו בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו