הסיפור הבא כנראה ישבור לחלק מהקוראים קונספציה של שנים. כבר כילדים, בני הציונות הדתית מתחנכים על ברכי הסיפור, שבסיסו בפיסול בשער טיטוס, לפיו המנורה הגיעה לרומא, ומשם התגלגלה והוחבאה לבסוף במרתפי הותיקן, שם היא מוסתרת היום. הבעיה? חוקרים בכירים טוענים שמדובר בשטויות. צופן דה וינצ'י - הגרסה היהודית.
בכתבה שהובאה השבוע בעיתון 'וול סטריט ג'ורנל' האמריקאי, מובאים שורה של פרופסורים בכירים ברחבי העולם שמסבירים כי למעשה, הסיפורים אודות המנורה מקורם במיתוס ואינם מגובים במידע אמיתי כלל.
במשך כמעט 2000 שנה הופצו סיפורים על גורלם העגום של כלי המקדש שנבזזו מירושלים בימי בית המקדש השני על ידי רומאים. האובייקט הגדול ביותר, והמוכר ביותר, בין היתר בגלל תבליט על שער טיטוס, הינו מנורת הזהב אשר שימשה את הכוהנים במקדש. במשך השנים נפוצה תיאוריה הגורסת כי החפצים התגלגלו ולבסוף הגיעו למרתפי הוותיקן, אשר רבים מאמינים כי ירש את עושרה של האימפריה הרומאית. במשך שנים ביקשו גורמים בישראל להיכנס למרתפים על מנת לבדוק מה מסתירים מהיהודים, אך בוותיקן סירבו.
עם התיאוריה הזו יש רב בעיה אחת, אומרים חוקרים רבים: זה לא נכון. "יש לי מיתוס להרוג", מספר סטיבן פיין, פרופסור להיסטוריה יהודית בישיבה יוניבריסטי אשר הקדיש את שני העשורים האחרונים להפרכת הסיפורים הללו. "אם לא נקטע את המיתוס על המנורה הדברים רק ילכו ויעשו גרועים יותר".
פרופסור פיין אומר את הדברים בעקבות מכתב שנשלח בסוף חודש מאי לנשיא דאז שמעון פרס. הרב יונתן שטענצל הפציר בפרס לבקש מהוותיקן לבקש את החזרתה של המנורה, דבר שעורר את תשומת ליבו של פיין. במכתב משלו לפרס, הבהיר פיין בתגובה כי מדובר במיתוס לא מגובה בעובדות. בין היתר פנה לשמעון שטרית, שר הדתות לשעבר, שאמר שהעלה את השאלה מול האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1996 אך לא קיבל תשובה. "אף אחד לא יכול לחלוק על כך שהתשמישים נלקחו לרומא", הוא אומר. "השאלה היא מה קרה, והתשובה שוכנת בין אגדות, שמועות ועובדות".
אוצר מוזיאון הוותיקן פאולו לוירטיני, אשר כיום משמש כפרופסור באוניברסיטת פרינצה, מספר מצדו שהוא קיבל קומץ מכתבים בכל שנה בשאלת מיקום המנורה, אך בפועל אף פעם לא נתקל בחפצים במחסני הוותיקן. "זה מאוד קשה להוכיח דברים שלא קיימים", הוא אומר ואת דבריו מגבה גם דובר הוותיקן הכומר פרדיקו לומברדי "שמעתי כמה פעמים שמועות על סיפור כזה, אך אף פעם לא חשבתי שזה ראוי לתשומת לב. הסיפורים הללו שייכים למיסתורין של הוותיקן, ז'אנר בו חלק מהאנשים בחורים לממש את הפנטזיה שלהם".
אז איך הגיע הסיפור הזה לעובדה מוגמרת בקרב יהודים רבים בעולם? זו השאלה הגדולה שעליה אין תשובה אמיתית, אך פרופסור לורנס שיפמן, מנהל המכון העולמי למחקר מתקדם במדעי יהדות באוניברסיטת ניו יורק מבהיר כי "יש עולם של כתבי יד ועתיקות מתחת לוותיקן, אך המנורה היא לא אחד מהחפצים הללו. זה סיפור שהומצא במאה ה-20. אין לו המשכיות היסטורית".
חוקרים טוענים כי המיתוס נוצר כשבמהלך שנות ה-50 וה-60 עבדו הוותיקן על שיפור היחסים עם היהודים בעקבות מלחמת העולם השניה. בנוסף, הם מסבירים, בהחלט אבד אוצר בלום ואוצרות יהודיות רבות הוסתרו על ידי הנאצים ונעלמו".
"קשה לעקור מיתוסים ברגע שהם אוחזים", אומר פרופסור פיין. "אנשים עדיין מרגישים כאב וקשה להיפטר מזה. בעוד ששער טיטוס והמקורות הרבניים מתארים את האוצרות ברומא בעת העתיקה, זה לא אומר שבסופו של דבר האוצרות נמצאים במחסנים של הוותיקן, שנוסד מאות שנים מאוחר יותר".
ישנם מיתוסים רבים המקיפים את גורלה של המנורה, אשר קשורה עם ביאת המשיח במסורת היהודית, מסבירים מומחים, כשחלק טוענים שהמנורה מוחבאת במערה בגליל, אחרים טוענים שהיא שוכנת מתחת למים בסחף מתחת לנהר הטיבר ברומה ואחרים טוענים שהמנורה נקברה תחת מנזר ביהודה ושומרון.
התיאוריה של פיין היא הרבה יותר ריאליסטית, והרבה יותר עצובה: לדעתו המנורה נלקחה על ידי פולשים שהחריבו את רומה במאות החמישית והשישית והותכה. "אני אומר שאנשים בהרצאות שזהב אינו נעלם ואולי הם מחזיקים את המנורה בטבעת שלהם. זו תשובה שלא מספקת את רוב האנשים".