שאלו את הרב אפרתי אם נשים שטובלות בלי בלנית טהורות לבעליהן, ותשובתו: "מי שטבלה כך (מבלי חוטי צמר מיוחדים על ראשה) חייבת לטבול שוב אחרת אינה טהורה. וכפי שהכריע רבי עקיבא איגר ונפסק בפתחי תשובה על השולחן ערוך".
כשאני כותב תשובה הלכתית אני נזהר כמיטב יכולתי להביא דברים כהווייתם, כי אני מניח מראש שיבדקו אותי. אני לא יודע מה בדיוק הרב אפרתי חושב כשהוא כותב תשובות קצרות כאלו, אבל אם הוא חושב שלא יבדקו אותו אני מניח שהוא צודק לגבי רוב הציבור. מכל מקום, באתי להשלים לציבור הזה את החסר.
כתב הרא"ש בהלכות מקוואות (סימן כ"ח): "נדה יכולה לטבול בבגדיה לפי שהמים נכנסין תחת הבגדים, וצריך שתהא אישה עומדת עליה בשעת טבילה שתראה שנכנסה כולה במים שלא נשארו משערותיה בחוץ". ובדברי חמודות (שם, ס"ק קכ"ג) ובמעדני יום טוב (שם, סק"ה) הביאו שכן הייתה דעת המהר"ם מרוטנבורג, ומכל מקום אין זו אלא סברתם.
גם הראב"ד בספר בעלי הנפש (שער הטבילה, סימן א') כתב כך, אלא שהוסיף: "וכשהאישה טובלת צריכה שתעמוד אחרת על גבה ותראה שלא נשאר משערותיה על פני המים, או שתכרוך שערה על ראשה בדבר שאינו חוצץ".
הטור (יו"ד, קצ"ח) הביא את שתי הדעות: "וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ותעמיד אישה על גבה בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים, והראב"ד כתב: אם כרכה שער ראשה בדבר שאינה חוצץ בחוטי שער וטבלה בינה בין עצמה עלתה לה טבילה". מדברי הטור אפשר לקבל את הרושם שהראשונים חולקים בדבר והרא"ש מחמיר אפילו בדיעבד שלא תעלה טבילה אלא אם כן טבלה עם אישה אחרת. אך הבית יוסף כתב ששניהם מסכימים, ושכן דעת הרשב"א ורבינו ירוחם, וכן הסכים הפרישה (שם, ס"ק ל"ח). כך גם פסק השולחן ערוך (שם, סעיף מ'), שלכתחילה תטבול עם אישה אחרת, ובדיעבד עלתה לה טבילה על ידי כריכת השער כשאין ברירה אחרת.
עתה נפנה לדברי רבי עקיבא איגר שהזכיר הרב אפרתי. רבי עקיבא איגר כותב כך בתשובתו (מהדורא קמא, סימן קי"ד) לאחר שמביא את לשון הטור: "מזה נשמע דבלא תיקון זה וטבלה בינה לבין עצמה לא עלתה הטבילה, אחר זה מצאתי כדברים האלו ממש בתפארת שמואל למהורש"ק בחידושיו על הרא"ש סוף הלכות נדה, ועיין בב"ח דמשמע להדיא כן".
על מה מדבר רבי עקיבא איגר? מלשונו מוכח שהוא מדבר על אישה שטבלה "בלא תיקון זה", כאשר המעיין שם יראה שכוונתו לכריכת השערות. כלומר: עם כריכת השערות ודאי שבדיעבד עולה הטבילה. כך גם עולה מעיון במקורותיו של רבי עקיבא איגר - כך כותב הב"ח, וכך גם כותב מהרש"ק (בספרו תפארת שמואל על הרא"ש), וזה לשונו: "ומכל מקום נראה דוקא באישה שאינה זריזה ובהולה במים, אבל היכא שזריזה ואינה נבהלת במים ותפסה שערה בידה עד שהמים עולים היטב על ראשה ואז פתחה ידיה הוי שפיר טבילה ובשעת הדחק יכולה לסמוך על זה".
כך גם פוסקים הסדרי טהרה (שם, ס"ק ע"ט) והערוך השולחן (שם, סעיף פ"ז). כך שכל האחרונים מסכימים שאם האישה תופסת בשערה או שכרכה בחוטים, שבדיעבד עלתה לה הטבילה. ועוד יש לדון במקרה של אישה עם שיער קצר, ועוד.
מה יוצא מכל זה? קודם כל, לצטט את רבי עקיבא איגר כאומר שבלי חוטי צמר מיוחדים על ראשה אין טבילתה טבילה פשוט איננו נכון, שהרי רבי עקיבא איגר מסתמך על התפארת שמואל, והוא כתב שגם באוחזת שערותיה בידיה יצאה בדיעבד. שנית, ברור שהדרך שבה מובאים דברי רבי עקיבא איגר נותנת את ההרגשה שפשוט שנשים אלו עוברות עבירה חמורה ומכשילות את בעליהן, ויש בזה הוצאת לעז גדולה (מלבד האמירה הפוגענית שנשים שלא מכסות את ראשן ולובשות מכנסיים הן אוטומטית מתוייגות כלא יראות שמיים. אשמח להכיר לרב אפרתי כמה כאלו שהן גם וגם).
הרב אפרתי, כמובן, לא חייב לעשות כמוני. הוא לא חייב להביא את כל הסוגיה. הוא יכול לפסוק על פי אחרון כזה או אחר. הוא יכול לפסוק איך שהוא רוצה. אבל במה דברים אמורים? לשואלת פרטית. לעומת זאת, כששואלים אותו מה צריכה להיות הגישה כלפי כל הנשים שטובלות באופן זה, לעניות דעתי אסור להביא רק דעה אחת. חייבים לומר שבדיעבד עלתה להן טבילה אם נהגו כראוי, ושהאישה באופן עקרוני נאמנת על כך שטבלה כראוי, גם אם לכתחילה אין לנהוג כך לטבול ללא בלנית. איסור הוצאת לעז על בנות ישראל ואיסור הלבנת פניהן ברבים, גם הוא איסור חמור.
הכותב הוא רב קהילת נצח מנשה בבית שמש