מחר (שישי) בשעות הבוקר המוקדמות יוזנקו רצי מרתון תל אביב, כל אחד למרחק שאליו התאמן. חוץ משר החינוך נפתלי בנט, חובב ריצה ידוע, מי שתנסה לגמוע חמישה ק"מ, למרות שעד לא מזמן המרחק הגדול ביותר שרצה בחייה הסתכם במטרים ספורים בלבד, היא אורנה בן אהרון (57). אורנה היא מורה למתמטיקה שתרוץ יחד עם תלמידותיה, במטרה להוכיח להן שאם היא מסוגלת לרוץ חמישה ק"מ, הן בוודאי מסוגלות לגשת לבגרות 5 יחידות במתמטיקה.
"רצים ביחד 5", הוא פרויקט חדש של עמותת 'דרייב', שבשיתוף פעולה עם משרד החינוך, בחרה מורים מסויימים שמגישים את תלמידיהם ותלמידותיהם לבגרות במתמטיקה (5 יחידות), מתוך מטרה שירוצו איתם 5 ק"מ. כוונת המיזם היא לסייע לתלמידים להתגבר על קשיים במתמטיקה, מתוך קבלת דוגמא אישית ממוריהם ומורותיהן שיצליחו להתגבר על קשיי הריצה.
אחת מן המורות היא אורנה בן אהרון מיד בנימין. אורנה החלה השנה ללמד את בנות כיתה י"א של אולפנת גבעת וושינגטון, לקראת הבגרות במתמטיקה, וההתחלה כפי שהיא מעידה לא היתה פשוטה. "זו אולפנה לאומנויות", היא מספרת ל'כיפה', "הגעתי השנה למציאות לא פשוטה של בנות שלא היו מוכנות לגשת ל-5 יחידות מהרבה בחינות. בנוסף לכך, מכיוון שהן לומדות ומשקיעות לא מעט במגמות באומנויות, הלו"ז שלהן מאוד צפוף ולחוץ". לדבריה מה ששיכנע אותה ללכת על האתגר בכלהכח היה "הרצון הגדול של הבנות ושל הנהלת האולפנה, לגשת לבגרות ב-5 יחידות".
לדבריה, "במבט ראשוני ולא מעמיק הבנות נראו כמסוגלות לבגרות ב 4 יחידות בלבד. הן נדרשו למאמץ מוגבר ולימוד צורת חשיבה אחרת, מאחר וב-5 יחידות יש צורך בדמיון רב וחשיבה מחוץ לקופסא". אורנה מספרת שבתחילת הדרך "העבודה הראשונית היתה בעיקר פסיכולוגית והקניית כלים בסיסיים. התחלתי ממש מההתחלה וזה היה כמו ריקוד שאתה מתאים את הצעדים שלך לרמה של זה שמולך".
אורנה לא מנסה לצייר את המציאות בורוד ומספרת ש-"היו הרבה שלבים בדרך של ייאוש גם מצד הבנות וגם מצדי". אך עם זאת היא מציינת שהיא מרגישה שהן הצליחו "לייצב את השורות וההתקדמות של הבנות היא מאוד גדולה".
אחד הדברים שנתנו זריקת מרץ לתהליך שהחל עם תחילת השנה, הוא מיזם 'רצים 5 ביחד' של עמותת דרייב. "הלכתי להשתלמות דרך העמותה והם העלו את הרעיון שמי שניגש לחמש יחידות המתמטיקה שירוץ 5 ק"מ. העניין הוא שהם רצו שגם המורים שמגישים את הילדים לבגרות, ודווקא כאלה שאינם מתורגלים בריצה, יתאמנו עם התלמידים ובסופו של דבר ירוצו איתם כדי להראות להם שאם רוצים כמעט הכל אפשרי".
לדעתה של אורנה, "הריצה היא החלק המעשי להגברת המוטיבציה. הרעיון של הריצה הוא שכמו שהתלמידות שלי ניגשות ל 5 יחידות עם חשש גדול וחוסר ניסיון אז גם אני מורה נכנסת למשבצת של התלמידה "החדשה" בתחום הריצה. אני לא ספורטאית ובשבילי זה חלום לרוץ 5 ק"מ בדיוק כפי שזה חלום עבור תלמידותי לעבור בגרות 5 יחידות במתמטיקה".
"בעמותה בנו לכל אחד תכנית בהתאם לנתוני הפתיחה שלו", היא ממשיכה לספר וחושפת מה ההכנות לריצה תרמו לה, "פרק הזמן המקסימלי שרצתי עד שהתחלתי להתאמן לריצה, עמד על 30 שניות ולא מזמן הגעתי ל- 20 דקות ובערך 3 ק"מ. הייתי מאוד גאה בעצמי והתלמידות גם אמרו שהן גאות בי".
האימונים הלא קלים גבו בסופו של דבר מחיר בריאותי, אך אורנה מבהירה שהיא לא מתכוונת לוותר ובכל זאת תיקח חלק במירוץ, "לצערי יש לי דלקת בברך, לכן אני ככל הנראה לא ארוץ אך הודעתי לבנות שאני אשתתף בכל זאת ואם לא לרוץ אז לפחות אני אלך את המרחק ואסיים אותו".
 |
|
(צילום: באדיבות המצולמת)
|
רצה נוספת שתנסה לשאוב השראה מהמרתון כל הדרך לבגרות במתמטיקה, היא חרות תלמידתה של אורנה. "קשה לדרוש מעצמך כל כך הרבה ולאורך זמן", היא אומרת ביחס לקושי להיבחן ברמה הגבוהה ביותר, "וכשאתה מחליט לגשת לחמש יחידות, אתה בעצם דורש מעצמך כל הזמן".
חרות מספרת מעט על חלקה המשמעותי של מורתם החדשה בהכנה לקראת הבגרות המלחיצה, "כשאורנה באה היא ממש העלתה את הרמה שלנו וגרמה לנו להאמין שזה אפשרי. אורנה גם שמה דגש על הצד המנטלי ומידי פעם היא עצרה באמצע השיעור והעבירה לנו את המסר שאנחנו מסוגלות".
בנוגע לריצה המתוכננת מחר היא אומרת ש-"אורנה סיפרה לנו והלהיבה אותנו על הריצה המשותפת וסיפרה שעד לא מזמן היא בקושי רצה כמה שניות ופתאום היא מסיימת כמה ק"מ. אני בטוחה שכמעט כל אחת יכולה לרוץ 5 ק"מ הכל זו שאלה של רצון והתמדה. הכל בראש וזה נכון גם לבגרות 5 יחידות במתמטיקה".
גם היא מספרת על הקשיים בדרך ואומרת ש-"היו לא מעט משברים ומחשבות שאולי אנחנו לא טובות מספיק ולא נצליח לעבור את המבחן. אך בעיסוק בספורט יש הרבה עבודה על הצד המנטלי. מנסים ונכשלים נופלים וקמים וזה בהחלט משליך גם על הלימודים שלנו וההכנות לבגרות".
אורנה מקפידה לציין את המוסד הנוסף שבו היא מלמדת ומכינה לבגרות, ישיבת 'שעלי תורה' בבית שמש. "בישיבה הסיפור מעט שונה ונתוני העבר מצביעים על ממצוע ציונים של למעלה מ-90. אך כל שנה יש תלמידים חדשים וקשיים חדשים שגם איתם צריך להתמודד".
לדבריה גם "התלמידים בישיבה רצו להצטרף למירוץ, אך החליטו שמבחינה הלכתית זה לא מסתדר להם, לכן הם בחרו לקיים ריצה אלטרנטיבית שבה לא ויתרו על עיקרון ההתמדה. במהלך הריצה נחשפתי לערבות ההדדית, שבה התלמידים הנעזרים לא הרגישו כלל שעזרו להם לרוץ". אורנה מספרת שבעקבות הריצה החליטו בישיבה "להמשיך ולקיים מירוצים נוספים לזכר הנופלים בני העיר בית שמש".
 |
|
(צילום: עמותת דרייב)
|
עדי כהן-לוי, מנכ"לית עמותת דרייב אומרת כי "השילוב שהעזנו לעשות בין ספורט (סיבולת) שידוע כמאתגר, המפתח תעצומות נפש (גם לרצים מקצועיים), לבין התמודדות עם קושי מתמטי ושמירה על הישגים גבוהים לאורך זמן, היה נכון והוכיח את עצמו מעבר לציפיות".
לדבריה, "ידע, שיטות לימוד ומורים מקצועיים יש לנו, מה שהרגשנו שחסר זה אותו שינוי - משהו שעוד לא עשו ושיש לו ערך רב ומידי. הגשר הזה עם הריצה ליצירת החיבור בין המורה לכיתה, מייצר אקלים של אחווה, ביחד, אמון, שותפות, וחיזוק תפיסת המסוגלות. שילוב הריצה הכניס משהו אחר, שמעבר לשיפור ההישגים הוביל גם לשיפור מערכת היחסים בין התלמידים למורים ובין התלמידים לחבריהם".
כהן-לוי מציינת שלמרות ש-"עדיין אין לנו את תוצאות הבגרות, אנו כבר עדים לתוצאות מחקר האמצע ובו שביעות רצון גדולה ובקשות להאריך את התכנית ולהעניק אותה לכל מורה בישראל".